ואחרי הכל, ולמרות הכל
ואולי גם, בגלל הכל
אני עדיין מתגעגע.

לא ללילות שטופי תאווה
בהם נאחזנו זה בזה כטובעים
מנסים לצוף מעל ים האדישות.
כי אם לרגע לפני השינה
רגע של שלמות ושל אושר רצוף
שבהם אחזנו זה בזו
מרחיקים את הצללים לזמן מה.

לא לרגעים של זיקוקי דינור
מאירים את השמיים באור אהבתנו
מחזקים עצמנו מפני עצמנו.
כי אם לרגעים נוגים
שבהם בערנו זה למען זו
וכמעט וכילינו עצמנו
בניסיון להאיר את הדרך.

ואיך אוכל להביע רגשותיי במילים?
ואיך הנייר יוכל לסבול זאת?
הלא לך כתבתי את שירת הבשרים.