על נשמות שנשחקו,
את מופיעה ולוקחת כל כאב;
כל עצב הולך,
ונשכח מן הלב.
ואת, מה לך ילדתי בתוך צער ויגון
שאימצת לליבך?
הם חושבים כי נמול העצב ודעך,
לא יודעים שלקחת אל חיקך והפכתיו לשלך.
שושן צחור שלי, השקוך בדם,
כה טהורה וטובה -
נערה נודפת, נשרפת מאש שלא שייכת לה.
אנא שתפיני, במעיק את ליבך,
שתיקתך צורחת מכאב שטובך כפה על אושרך.
חידלי מלקחת אליך את כאב האחרים;
אשק לך ואחזירך לחיים;
אשאב כל דאגה אליי,
כמו שעשית למען רבים -
אוותר למענך על חיי;
ובחיוכך המאולץ, שותת דם מעיניך היפות;
אולי יבוא יום ואמת תשקף ממך.