ישבתם ביחד על ספסל, הוא הסתכל לך בעיניים ואמר לך שהוא צריך
להגיד לך משהו.
חייכת ואמרת לעצמך "מה כבר יכול להיות כל-כך דרמטי?".
לא ידעת שזה יתנפץ לך בפנים.
"אני כבר לא אוהב אותך", הוא אמר.
וזה לא רק זה, הוא אוהב מישהי אחרת, את החברה הכי טובה שלך.
קמת, והתחלת ללכת.
הוא רץ אחרייך ואמר שהוא עדיין אוהב אותך, בתור ידידה.
ניסה למשוך אותך אליו, אך התנגדת והתחלת לרוץ.
העיניים כבר מטושטשות מהדמעות, בורחת למקום האישי שלך.
הגעת הביתה ונכנסת למקלחת.
מילאת אותה במים והוצאת את החבר הכי טוב שלך מהמגירה, הלהב.
עוד נשארו עליו טיפות דם מהפעם שעברה, שאתם רבתם.
ומאותה פעם, הבטחת שאת גומרת עם זה.
אבל לא יכולת, הרגשת צורך, חשבת שכאב פיזי פחות כואב מכאב
נפשי.
נכנסת לאמבטיה, צללת לתוך המים החמים האלו, שעטפו את גופך.
הכנסת את הראש, איך שהמים מכסים את עינייך.
הוצאת את הראש ונשכבת, מסתכלת לצדדים, ואת כבר לא רוצה להיות
פה.
גם התקופה הזאת, לא עשתה לך טוב, ההרגשה של חוסר טעם בחיים,
ושרק הוא האור.
לקחת את הלהב ליד שלך, וידעת שאת צריכה את זה, את רוצה את זה.
עצמת עיניים ולאט לאט העברת את הלהב, צרחה קטנה של כאב גדול
בזמן החתיכה.
מכווצת את היד חזק חזק, שהוריד ייצא, ואולי הפעם, תצליחי.
סופסוף תיפטרי ממך, מכל האכזבות והאנשים האלו.
את רואה על היד טיפות דם מהחתיכה הראשונה, ואז הגיעה השנייה.
חתכת יותר עמוק, אך הפעם, הכאב כבר לא היה משנה.
כואב לך, והדמעות זולגות על החתכים.
זה שורף.
המשכת לחתוך ואת חושבת עליו, איך שהוא אמר שהוא כבר לא אוהב
אותך.
הרפית את היד והיא נפלה לתוך המים.
האמבטיה התמלאה בדם, ובדיוק כמו בסרטים, כבר לא ראו כלום, רק
דם.
פתאום הרגשת מסוחררת, חלשה יותר.
הסתכלת על היד ששרפה כ"כ ושמת לב, שהצלחת.
חתכת אותו, את הוריד.
לאט לאט את מאבדת את עצמך, עוצמת עיניים.
רק דבר אחד, לפני הסוף.
לקחת את הלהב, וחרטת את שמו.
שידע, שהוא היה הסיבה.
ועכשיו, זה נגמר, חותכת עוד חתך קטן, של הוריד.
תראי מה האהבה עשתה לך,
ילדה.