לקחת אותי בידיים שלך, ואמרת לי לא לדאוג.
הלכתי אחריך, הגענו למקום חשוך, מין גן שעשועים.
ישבת על הספסל, התיישבתי לידך.
פתאום התקרבת, נצמדת.
הזזת את השיער שלי, ולחשת לי: "אני אוהב אותך".
חייכתי, היה לי טוב.
קירבת את פנייך אליי, הסתכלנו אחד לשנייה בעיניים.
נכנסו ביחד לעולם משלנו.
פתאום הכל יפה, אין מלחמות, אין כאב.
רק אני ואתה בלילה אוהב.
הלב שלי, פעם כ"כ חזק.
שילבנו ידיים, התחבקנו.
הייתה הרגשה של חום, של אהבה אמיתית.
לא הרפית וגם אני לא.
לא רציתי שיגמר.
אהבתי את הרגע הזה.
ואז, קמת.
התקרבת לשפתיי.
ראיתי אותך בא ועצמתי את עיניי.
כבר הרגשתי את הנשימות שלך על פניי.
האף שלך נגע באפי.
השפתיים החלקות שלך, כ"כ חמות.
כבר הרגשתי אותם.
ופתאום קול צועק: "נו תקומי כבר!!! את תאחרי לבית הספר!".