זה סיפור על ילדה ששרדה את השואה ובסופה חוזרת עיר ילדותה.
נושא השואה מאוד קרוב אליי אני מאוד אוהבת לכתוב שירים בנושא.
מקווה שתיהנו משירי. אשמח לקבל תגובות.

אני הולכת ברחוב מסתכלת לצדדים
רואה איך הוא השתנה מהעבר -
אין עוד יותר ילדים מחייכים
הכול נהרס ונשבר.
אני הולכת ברחוב הישן ומחפשת בעיניים דומעות
את הבית הטוב והחם שהיה לי פעם בית החלומות.
אני הולכת ומחפשת אחד חבר, ידיד אבל אני רואה שאף אחד פה לא
נמצא
כולם כבר למעלה בשמיים או עמוק באדמה.
אני מנסה להיזכר במשפחה שלי
אבל הם כמו כולם כבר מתים
רק אני בודדה נשארתי ושרדתי את סיוט הסיוטים.
אני ממשיכה ללכת בדרך למרות שאני יודעת שהגיע הזמן לעצור
אני לא יכולה להאמין שזה מה שנשאר ואני לא יכולה להפסיק
לזכור.
ורק אחרי כמה שעות הליכה מבית לבית בחיפוש אחר משהו טוב שאולי
אחרי הכול כמוני שרד ונשאר,
אני אומרת לא ולא אל תשלי את עצמך
הכול נהרס ונשבר.
מנסה לחפש בין הרחוב הקר והקודר איזשהו זיכרון טוב
אבל את כל הזיכרונות עוטף זיכרון אחד שלא נותן לי לחשוב.
בפעם האחרונה לפני שאני עוזבת את הרחוב שהיה פעם ביתי האהוב,
המקום שבוא גדלתי והבנתי מה באמת הכי חשוב,
אני מתסכלת לאחור מנסה למצוא שוב משהו שהצליח לשרוד מהעבר
אבל הכול כמו כל השאר נהרס ונשבר.
ורק הגאווה שלי להיותי יהודייה, האמון שהכול השתפר,
הרצון להגיע למקום טוב יותר, למקום אחר
רק הוא לי נשאר,
רק הוא מכל הדברים שהיו לי לא נהרס ונשבר.