סטייק לכלב

  "סופר", שריד-ראשונים. בחולון העיר, במרכז-המרכז. מאיזו
רשת ? מי יברח עם כספי הספקים? גם הקונים אינם יודעים, לאיזו
"רשת" נפלו. מסיימי ד' כיתות, מעולם לא הבינו, ואנשי המחשבים,
שכחו פשר:  ערך משולש (לא המשולש ההוא), משוואה-רבועית, עם
שמונה נאלמים, לחישוב מחיר אמיתי, המסתתר במבצע חדש-עני.

ידעתם שקופסת 800 גרם חומוס (10% גרגרים, 10% מלח 4,5% רעלי-
שימור-צבע, ו-90% מי-ברז), במבצע! בתוספת מ ת נ ה 20%,
שוקלת 1 קילוגרם? אנשי-פרסום, שמרוויחים מיליונים, אינם
יודעים, ש-20% מ-800 זה 160, ולכן : 160+800=960 גרם.
 מאחורי ה"סופר", נחה "צפרדע": פח אשפה, ירוק-שכונתי,  מבטל
שני מקומות חניה. (נועדה במקור, להרגעת-רוחות-הפגנה, לחסימת
כביש או לתבערה).
 בשעות הפנאי, בהפוגה בין קרבות, ששת מכסי-פלסטיק שחור,
בולעים (מקיאים) אוצרות עלי-באבא, מסופקים, מדלת-השרות של
ה"סופר".
מול הדלת, ממתינים, יושבים על הגדר, נשענים על הקיר, מהגרים
קשישים, (ספק אם בהגירה לארץ, עדיין משום "עליה", או, במטבע
לשון שחוקה: "עליה וקוץ בה", הרבה-הרבה קוצים).
ערב-ערב, במיוחד ימי חמישי, בודדים, גברת וכלבלב, זוגות,
ושלשות,  עגלות-קנייה.
מתיידדים. אחוות חברים-לגורל... שומרים את המקום נקי. כמו
ציפורים, ודגיגים, המנקים שיני התנינים, או הכרישים.
יש להביא תלמידים, ללמד ולהדגים, התגשמות תורת שרשרת המזון.
מחזור, וניצול משאבים מרבי. שיפור-אקולוגי, שיר-הלל לאיכות
הסביבה, בביצוע מקהלת אזרחים גאים של ממלכת-הזבל.
במרחק יריקה, שני רומנים, פועלים וזרים, על אופנים, מתורגלים,
מוכנים לזינוק אל קו הסיום, ארגזי פלסטיק קשורים מאחור:
- סליחה גבירתי, מה שעת הזינוק?
- סליחה אדוני, היכן קו הזינוק?
- אולי אתה הקורא מוכן לגלות לי, היכן קו הסיום?
- סליחה, מתי האוטובוס האחרון? האם איחרנו את הרכבת? יהיה
זינוק נוסף?
- אבל לא הודיעו לנו!
 מקום זה פורה ומוצלח במיוחד. אין צורך לריב. עדיין. יש מספיק
לכולם.
למה פחיתות כבוד? למה זבל? הנה אפרסק עסיסי ובשל, עם נקודת חן
על הלחי. אז הוא לא ילך לתחרות מלכת יופי. מחירו מופקע אפילו
בחנות המציאות, שמעבר לכביש, לא להזכיר ערכו ב"סופר", ממנו
הושלך בבושת פנים. והוא ראוי למאכל, כשיר למהדרין, לפסח, ללא
חשש, פיאה, שכחה, לקט, תבל. עשרות טונות פרי עסיסי וירקות בטעם
גן עדן, הופרשו מעשר כדין, לכהנים, לוויים, ונביאים, וכיוון
שתרם הוקם בית המקדש, הושמדו.
במצור סטאלינגראד היה גרוע יותר. רק אלה הקשישים יודעים להעניק
לאוכל את הכבוד הראוי:
- ברוך שערכת לפנינו שולחן.
- ברוך שמעניק את לחמנו היום, תן לנו את לחמנו גם מחר.
- ברוך שמטובו אכלנו. תפילה וברכה, יהודית ונוצרית, לא יכולים
להזיק. אין כמו תפילת נפש מטוהרת, מזוקקת-צום. במגרה בבית,
מסתתרים עיטורי גיבור ברית-המועצות, במלחמת ההישרדות נגד
הנאצים. גיבורים אלמונים ששרדו, ישרדו גם עכשיו, בארץ זבת חלב
ודבש. משחק ילדים.
אשת-חיל, זקנה דקת גב, התפתלה פנימה, כאשת-הגומי מהקרקס, למכל
הגדול, ללא מורה, או תסביכי נחיתות. כול העולם קרקס סיני.
- תן לסיני דג , ויהיה שבע יום אחד, תלמד את הסיני לדוג, ויהיה
שבע כול החיים! כולם פה למדו לדוג, ולהכין gefilte fish.
ואם לא הדיאטה שנכפתה עליה, הרי אקרובטיקה יום-יומית זאת,
וכיבוד הורים, יאריכו ימיה.
לא התעכבתי, מיד מבחינים בגישה מקצועית, גם בחרה בשעה נכונה,
תעבוד בשקט, מבפנים, בלי לחץ מתחרים, תצא בקלות, נושאת שלל
רב.
בחורף שעבר, חסר בית נלכד, כמו עכבר אומלל, במלכודת הענקית,
כשמחצית גופו בחוץ, והמכסה סוגר עליו עד חנק. זה סיכון מקצועי,
אין מקום לחובבנים שיכורים.  
- איזה מעשה טוב עשית? ישאלו את הצופים, עזרת לקשישה לחצות
כביש?
- לא ולא, עזרתי לקשישה להיכנס ו/ או לצאת ממכל זבל עירוני,
אירוני.
- עזרתי לקשיש לגרור הביתה סל ירקות ופרות, חצי רקובים, שאסף
בשוק.
יש שיפורים והמצאות, קשיש פחות גמיש, חיבר לעגלה, מקל מצויד
במסמר, אתו ידוג ירקות ממעמקי הפח. ברור שפגיעת המסמר גורמת
לנזק לירק. הוא מעביר לידידו ראש סלק, וזה מסרב בנימוס, וזה שב
ומפציר:
- קח, אל תדאג, הנה, יש לי עוד שניים,
- קח, קח, מעודדת גם זוגתו. לא מתחתנים בגיל הזה, בשביל מה?
היה יום מוצלח.
רק בניו-יורק קבצנים רבים על אזור שליטה, תכולת פח אשפה. היום,
תל אביב, תמהוני שולף מפח אשפה מחצית הסנדוויץ', בודק ואוכל
מייד, בהנאה מרובה. האיש רעב.
אדם לבוש לעבודת כפיים, עם תיק צד, עצר מול ביתן האשפה, מעיף
מבט לוקח משלוקח, וממשיך. השיטות, האנשים התפתחו ושופרו.

אהבה, בלי תנאים, הכרת תודה רק מכלב. שמחה אמיתית בכניסה
הביתה.
מסיבת חברים על מרפסת ה"פנטהאוס", על גג העולם
אני אחראי על המנגל, אני רומני, אצלי, בשרים על האש, זה בדם.
"בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום"
יש דם ואש, ההתלבטות היא רק הכיוון: נופלים או קמים? יהודה,
ישראל?
בשרים על האש, פשטידות, סלטים. מטעמים. מרבית האורחים,
מעמיסים, על הצלחות הגדולות, (יש גם קטנות) כרגיל , כמויות
העולות על המתוארות בספרות הרומית העתיקה (ראה: ימי פומפי
האחרונים), ובלעו, מהר, בלי ללעוס. גם עם המזון, יש להתענג,
בהדרגה, במתינות, כמה באהבה.
הצימוקית טועמת מן הפשטידה, ומשאירה הכול, בתנועת זלזול
מופגנת:
- מי מכינה זבל כזה? אחרת מובילה מזלג אל הפה ונזכרת:
-               ששום בגד כבר לא יעלה עלי, אחרי הלילה הזה.
-               שום גבר, מוסיפה חברתה הטובה, בעינים ירוקות.
אחרים מעבירים מחמאות, המלצות, טורפים. את הכול,  מעמיסים,
ומפזרים שאריות בצלחת, לטשטוש עיקבות. גשש טוב, יגלה מיד את
ממדי הטווח, וכמה מנות ניתן היה לחסוך, זוכרים את סיפורי האמה
היהודיה:
-     אתה גומר כל משבצלחת! באפריקה ילדים מתים... מ-HIV.
מפנים את הצלחות. רבים איבדו את הכושר, הכשרון, והסבלנות.
שכחו את "טעם החיים".
"איך נפלו גיבורים, ואבדו כלי מלחמה"
- אני יכולה לקחת ל"קוקי"? שאלה את המארחת.
- מה את שואלת, ענתה המארחת, באי-נוחות מה, הסטייקים והקבבים
היו שלמים, וראויים למאכל-אדם. לקחה נתח סטייק מכובד, הניחה
בין שתי פרוסות, עטפה במפיות נייר, הוסיפה קבבים, הכניסה הכול
כשקית ניילון, לתוך תיק מרווח. מתורגלת, בכול מסיבה.
- את רוצה כמה עצמות, נידבתי עזרתי,
- אסור לתת ל"קוקי" עצמות. יפצעו את המעיים, יתקעו בין השניים,
יגרמו לעצירות. אני גדלתי בכפר, טרם פגשתי כלב, שהגיש תביעת
נזיקין, בגין חירור מעיים.
- קוקי תשמח, תודה. הגיעה לביתה מאוחר מאוד. קוקי קיבלה פניה
בדילוגי שמחה, קשקוש זנב, וגניחות אהבה, תוך פזילה לעבר שקית
הניילון, בדרכה מן התיק למקרר.
- לא שכחתי אותך, חמודה שלי. אבל לא אוכלים בלילה. שקט, ואל
תעירי את השכנים.
בארוחת צהרים, למחרת, חיממה ירקות, שמה מים נקיים לקוקי,
הוציאה מהמקרר את מנת הסטייק הראשונה, הניחה על צלחת, ושמה
במיקרוגל.
קוקי כשכשה בזנבה, מתכוננת לארוחה החגיגית.
- אל תדאגי, מכינה לך ארוחה חגיגית. כדי להרגיעה, מגישה לקוקי,
מנת "בונזו" יפה, מוציאה מהמיקרוגל, את הסטיק, מוסיפה ירקות,
ובמבט אוהב בכלבה, רגועת ה"בונזו", מוזגת, לעצמה, כוס יין
אדום, ומתישבת לשולחן, לאכול.
סטייק על האש עם ירקות.

13.06.03 הרצליה