שוב אותה ריקנות שעוטפת מבפנים
שוב אותה עצבות על הפנים
תמיד אפופה בחוסר וודאות
לא יודעת מה רוצה מהחיים
מה הם רוצים ממני?

אנשים
סקרנים, נוגעים, מפוצצים
הולכים
איפוק תמידי עד להתפרצות מוחלטת
מפחדת מהימים שנעלמים כמו יד מונפת
כמעין ביטול
הנה, עוד טלטול
לוקחת צעד קטן קדימה ונסוגה בענק לאחור
מרגישה כמו נבלעת על ידי בור שחור
בקצהו, נראית ממש בקטן - נקודת אור
כמו קשת בענן
פתאום נוספו ורוד, ירוק וכחול
מידי פעם אפילו חיוך, כיף או מחול
לומדת לאט את ערך החיים
אולי גם לי ישנה מטרה, לקיומי
משהו גדול שישנה את העולם
גם אם קטן, מצוין, רק שיעשה טוב
שמיימי, שישכיח מכאוב
אני חושבת שלמדתי לאהוב.