נחמה צמח / זרות |
היש בך אמת אחת,
אולי תקוות אתה נוטע,
ומפני מה אתה נמלט?
בכלל, איני אותך יודעת,
כל כך נעול ומסוגר,
בכל אשר אהיה נוגעת,
יש חידלון, ומנוכר.
גם כשאני רצון כובשת,
בדרך אל ליבך הזר,
עודי רוצה, ולא נואשת,
מולך דומם, ומעוקר.
כולך חומה, שתיקה רועמת,
נדבך על פני נדבך, כהר,
הוזה בך ועוד חולמת,
על פרי בשל, ונוה מדבר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|