איה את אהובה
נעלמת לי בין קוצי מרעה
בשדה ירוק עד
בית שחר עולה

איה פרחת לי בין ידי
הממוללות את בכייך
לא הייתי שם כשאת כך החלטת
לפרוח מביני לבין עצמך.

זהו סופם של סופים
הנמתחים שריגים שריגים
ואולי זה לא נגמר
אך מי יודע מה יהיה מחר?

אני נוסע בקרוב ולא יודע אן
אם אחזור אל לבד
או שתהיי עוד כאן
כמו שהיית פעם  לידי
לא הייתי כשהחלטת
לפרוח ביני לבין עצמי

זהו סופם של סופים
הנמתחים שריגים שריגים
ואולי זה לא נגמר
אך מי יודע מה יהיה מחר

ואם תתעקשי העתיד לדעת
אומר לך כאן ומיד
איספי אותי בנחמה בוטחת
בין חזה ליד.

ואמרי זה לא הסוף
השארי רק עוד דקה
רק אל תפרחי ממני
בפעם השניה.