מי-טל רחמני / נישאת על מסילות |
רכבות אל תוך השמיים
והולכת יחפה על הברזל הקר
החודר אל השחור מעל
בלא שום בכי
אך אנחות קלות
כולם ידעו שגם אם היית זועקת
אף אחד לא היה שומע
ורק השמיים מקשיבים לך בדממה
צינת בוקר
מקיצה מסיוטך הנורא
בבהלה קמה,
מתבוננת בתמונה,
מיד מצטמררת ומכסה אותה
חוזרת לפרקים בספר
בהם הסוף נראה ורוד
ושורפת גם את שנשאר
באותה להבה שהציתה
את פתילי הכוכבים
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|