השבת עברה, ורועי אכן ראה את גרמניה ואקוואדור מנצחות, פולין
וקוסטה ריקה מפסידות, ואת השותפות לבית ב' (אנגליה, שבדיה,
פראגוואי וטרינידד) משעממות להחריד. הוא שטף די הרבה כלים, אבל
ראה הרבה יותר כדורגל. מוצאי שבת הגיעה, וזמנו של רועי לחזור
לשטח התקרב. בכל רגע היה צריך להגיע שוב ההאמר ועליו הרס"פ,
קורא לו לבוא. עוד משחק אחד נשאר, ארגנטינה-חוף השנהב, אבל הוא
ידע שאין לו סיכוי לראות את המשחק הזה. הרס"פ שלו היה דייקן
ביותר, ואין שום סיכוי ממשי שייתן לו להישאר עוד לילה כדי
לראות את המשחק. "בתשע וחצי תהיה מוכן, אני בא לקחת אותך" אמר
הרס"פ אי אז, לפני יממה וקצת, לפני שנבעט כדור הפתיחה של
המונדיאל.
כמובטח, בשמונה וחצי ההאמר הגיע, ועליו הרס"פ. את מה שהוא עמד
לומר לו לומר רועי יכול היה לדקלם גם אם היו מעירים אותו
משינה: "יאללה, תעמיס את האוכל על ההאמר. יש לי שבעים חיילים
רעבים שם. קדימה! יותר מהר! לא עשית כלום כל השבת, תתחיל להזיז
את עצמך כבר!". אז רועי העמיס את ההאמר, וכבר ישב חגור בפנים,
כשהרס"פ ניגש ואמר לו "רד. אתה נשאר כאן עוד לילה". לא היה אדם
מאושר יותר מרועי בעולם כולו. מי היה מאמין? חוף השנהב! הפילים
הכתומים! מול ארגנטינה האימתנית! והוא יראה את זה!
דקה אחרי שההאמר יצא מהש.ג. רועי ראה האמר נכנס לבסיס, ותהה מה
קרה שהרס"פ חזר, מאוד לא אופייני לו. רועי ניגש אל ההאמר,
ולהפתעתו לא היה הרס"פ בהאמר אלא שתי תצפיתניות, שבאו לאכול
ארוחת ערב נורמלית אחרי שבת בשטח. רועי ישב לאכול איתן, למרות
שידע שזמנו מוגבל - הוא רוצה להספיק לראות את המשחק... רווית
ומיכל, כפי שהציגו את עצמן, בילו שלושה שבועות ברצף בשטח. מיכל
הייתה סתם חיילת פשוטה בדרגת רב"ט, ואילו רווית הייתה הקצינה
האחראית עליה. מיכל באיזשהו שלב עזבה לשירותים, ומאותה שנייה,
רועי נפל בקסמה של רווית. היא הייתה גבוהה, עם עיניים ירוקות,
עור שחום ונתונים נאים בהחלט. רועי נהג לקטלג בחורות לפי מראן
החיצוני ולפי מערכים של כדוגל - שמנות מאוד היו 4-5-1, סתם
שמנות היו 3-4-3, תחת גדול היו 4-4-2, וכן הלאה... רווית הייתה
ללא ספק 4-2-4. כוסית אש. הקליק בין השניים היה מיידי - היובש
של השטח עשה את שניהם לתאבי מין בצורה בלתי מתקפלת על הדעת,
אבל אף אחד מהם לא התכוון להתנגד, רק חיכה שהשני ייזום. השעה
עשר הלכה והתקרבה, ורועי ביקש מרווית שתצטרף אליו לצפייה
במשחק. רווית הבטיחה, אבל רק בתנאי שייתן לה גם כן קצת תשומת
לב, ולא רק למשחק. רועי אמר לה שבטח, ברור, ואין בעיה. בדקה
ה-24 קרספו דחק 1-0 קטן ומעצבן לארגנטינה. רועי קילל את אמא של
רווית, ומייד התנצל והבטיח שזה לא יקרה שוב. רווית הזכירה לו
את ההבטחה שלו, והוא אכן הפנה את גבו למסך ודיבר איתה. הם לא
הספיקו לנהל רבע שעה של שיחה נורמלית, כי כבר בדקה ה-38 סביולה
קבע 2-0 לחובבי האסאדו. מרוב תסכול רועי קילל שוב, הפעם את
רווית עצמה, והאשים אותה בשער. כשראה את הדמעות בעיניים התנצל
שוב, והבטיח שזה לא יקרה יותר, זה פשוט כי הוא לא חילק את
הריכוז שלו נכון. רווית אמרה לו שאין לה בעיה לשבת ולראות איתו
כל שאר המשחק, רק שיזכור מי הוא ואיפה הוא נמצא. זה עבד עד
הדקה ה-82, אז דרוגבה צימק ל 2-1, ורועי קפץ על רווית
בהתלהבות, חיבק אותה ונישק אותה, ואמר לה כמה הוא אוהב אותה,
חוף השנהב. רווית יצאה בריצה מהמועדון, משאירה את רועי לצהול,
לבד. המשחק נגמר 2-1, ורועי יצא מהמועדון כשהוא ממרר בבכי. לא
רק שחוף השנהב הפסידו, הוא אישית הפסיד זיון. הוא נזכר בשיחה
אתמול עם עידו, וחשב שבעצם עידו צודק, והוא באמת דפוק טוטאל
בשכל. איך הוא העדיף לראות כדורגל על פני לזיין בחורה כל כך
כוסית וכל כך חרמנית? רועי המשיך ללכת מדוכדך אל חדרו, ממלמל
לעצמו כמה הוא טיפש ועידו צדק.
כשנכנס, הדליק את האור. עידו טעה. חוף השנהב הייתה פרושה במערך
של 4-2-4, אצלו במיטה, מוכנה להתקפה מתפרצת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.