אמנון אני חולה,
קראו אלי תמר.
לא בעצם תקראו למורן
יש משהו שאני מחכה לומר לה כבר
ברצוני לגופה הענוג להנעים
ולמרות שאנחנו מכירים רק שלושה ימים
התוודעתי לאמת העצובה:
מורן העסיסית
חובבת משולשים.
שתי אצבעות מחברון
אני יושב, בדיכאון
את השער פותח, סוגר
ועל גורלי ממרר
מגן על שכונה
שאיני מכיר בקיומה
במקום שבו אני נמצא
אני אדם מול אדמה
שהישיבה בה היא טמטום
מזן האמונה
ששווה עבור פיסת קרקע להילחם
גם עד טיפת הדם האחרונה.
אמא, הוא אמא, חבקיני חזק
וכשאגיע הביתה, הכיני מרק!
אני יושב לי בצד, בש.ג., חולה
ובערגה לשעות שינה מתמלא
לקום מחר בבוקר,
עם גוש ליחה ענק
להשתעל בכל הכח,
להשתעל הכי חזק
להרגיש על הלשון את הסמארק הירקרק
ולירוק אותו
למרחק!
כן פה בשכונת גבעת אבות
נשים עוד ועוד ישיבות
נשריץ עוד ועוד בנות שמנות
נשריץ גם הרבה מאוד בנים
שיראו לערבים השכנים
מהי מקצוענות בזריקת אבנים!
אוף, נמאס לי כבר
ברבע לשש יש עוד עליית משמר
ובתשע צריך לעלות לפשפש
אמא, הו אמא, לדעת אנטי מבקש:
עד מתי, עד מתי נוב' 05?
3.9.06
הועלה מחדש בשל הפלת הבמה |