אני מאוד עצוב מאז אתמול. את יוסי בנאי גיליתי כשהגעתי לארץ
בשנת 1978. אני התאהבתי מיד באיש.
אני באתי מצרפת ומרגע שידעתי עברית. אני ומואיז וסימון הקטן.
למדתי לאהוב את התרבות ישראלית. את ישראל. אחרי שראיתי את
ההופעה שלו הייתי כל-כך מרוגש ומאושר. כן יש תרבות מקורית
בישראל. התחושה היית נהדרת. סוף-סוף התחברתי למשהו בארץ.
סוף-סוף הבנתי. צחקתי עד דמעות מן המערכונים שלו.
הדמויות הכל-כך ישראליות שהוא ביצע. את המתנחל מרמת הגולן שהיה
בעד גוש-אמונים וגם בעד שלום עכשיו.
כל-כך ידע לתאר את ישראל. את הישראלים. עם כל הרבה אנושיות
והאהבה. ללא שינאה. כל-כך הרבה אהבת אדם היה בו. אני אחרי
ההופעה שלו ממש התאהבתי בישראל.
הוא יחסר לי אישית כמו משהו מישראל היפה שהולך ונעלם.

נוכחותו תמיד הייתה מרשימה
תמיד הדהימה
קולו העמוק והרועם נשמע למרחקים
עד היום בראשי מהדהדים המילים,
הכל-כך אמיתיות והישירות
שנשלחו כמו חצי-אהבה אל הצופים
אמר הכל במילים כל-כך פשוטות
לא נותרו לי תארים.
גם לא יספיקו המילים.
את ז'ק ברל ואת ברסנס ביצע בגאוניות
היה בו אצילות
מוצר נדיר במחוזותינו
אהב את הישראלי
את ישראל
לא שנא אדם.
היה בו ענווה נדירה
חיוך ממזרי
פנים של מלאך
הוא לעולם לא הלך
ישאר איתנו לעד.

שיר הספד ליוסי בנאי
אהבתי אותו כל-כך שאני חש מאוד עצוב על לכתו.