גיל רוזנטל / בעירה פנימית |
והים רותח.
יש להבה בחללי הנפש,
ויש אבידות.
ניצוץ אחד הבעיר את השמיים,
ועכשיו העננים בוכים.
דמעות גופרית ונהיות עשן.
צעקות כאב כמתוך כבשן.
ורק ליגעים אין מנוח.
ציפור הנפש טבולה בחומצה.
הלב נחמץ באבחת מחיצה.
כל האסירים נמלטו מתאי המוח.
אבנים שחקו מים שקטים,
שחדרו עמוק והגיעו עד נפש.
החללים כבויים ומפוחמים,
כל מה שאבד.
ניצוץ אחד הבעיר את השמיים,
וכילה אותי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|