העניים שלה כבו כבר מזמן.
פעם אם היית מביט טוב, טוב
עמוק, עמוק
אולי היית מצליח לראות את הניצוץ ההוא.
אותו ניצוץ שגם כבה יחד איתה.
טיפות של תקווה מהולות במים, לדלל
אבל כל זה כבר לא נשאר
כי היא כבר איננה
והיא לא תשוב עוד
היא שולחת לי עיניים גדולות ותוהות
גם לשם היא לא שייכת
האישונים שלה גדולים כל כך
אני מסתכלת בה
והיא כל כך שלווה
כמעט אפשר לספר עליה שהיא הייתה מאושרת
כמעט ולא רואים את הקמטוטים סביב העיניים מחוסר שינה
כמעט ולא רואים את חריצי לבה
כמעט חושבים שהיא הייתה שמחה
אבל הם לא רואים מבעד לתמימות
הם רואים רק כמה שהיא יפה
הם לא רואים את השברים
הם כבר לא רואים כלום
אפילו לא אותה
כבר לקחו אותה ממני
ואני המשכתי להסתכל
עד שכל האבנים כיסו אותה...
כ ת ב ת י א ת ז ה ה י ו ם . . .
ו כ ש כ ת ב ת י א ת ז ה ח ש ב ת י ע ל ח ל ק
ב י , ש כ נ ר א ה כ ב ר מ ת . . . | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.