התכוננו לצאת, שנינו כבר היינו אחרי מקלחת נקיים ולובשים יפה,
היא התאפרה מול המראה הקטנה באמבטיה ואני בינתיים גלגלתי
ג'וינטים, שיהיה להערב, "שיעורי בית" היינו קוראים לזה. "טוב
אני מוכנה, אתה בא?" שאלה אותי מסתכלת עם חצי פנים אלי וחצי אל
הדלת, אך בכל זאת מאפשרת זמן לקלוט את הירוק הבוהק הזה בעיניים
שלה, עיניים שגם אחרי יותר משנה מאז הפעם הראשונה שהם ננעצו
בשלי ונחקקו מאז על הפינה הכי יפה בנשמה שלי עדיין נכנסות לי
ישר לתוך הגוף כדי לתפוס את הלב לכמה שניות של שוק המלווה תמיד
בהרגשת האקסטזה המטורפת של להרגיש חי. חייכתי. "יאללה בייב
אחרייך", חרמן, נותן לה ללכת מלפני ולא מפסיק להסתכל על הגוף
המטורף הזה שלה בשמלה השחורה ההיא, זאת שהיא אהבה ללבוש בערבים
מיוחדים, ערבים כמו היום. יצאנו מהדירה והזמנו את המעלית "כמה
שאת יפה" אמרתי בזמן שחיכינו, "תודה מותק, אתה גם לא כזה רע"
ענתה לי ונתנה נשיקה בדיוק כשדלת המעלית נפתחה. בדרך למטה אני
זמזמתי את השיר שניסתי לנגן כל היום והיא כרגיל בדקה את עצמה
במראה למרות שהיא כבר נראתה מעולה ועשתה את זה לפני רגע בבית,
בנות, אני כנראה אף פעם לא ממש אבין אותם, יצאנו לרחוב.
"ווקופ", לא זה לא היה האוטו, זה קול שעשיתי עם הפה בדיחה
קבועה על הפייסטה הישנה שלי שאפילו נעילה מרכזית אין לה, אבל
זה עבד, היא חייכה חיוך קטן וניסתה להוריד אותו מייד, בחצי
הצלחה, כשראתה שקלטתי אותו. "נו כבר דביל" אמרה, אם אותו חצי
חיוך, ואני ניגשתי לפתוח הדלת שלה מספיק להגניב לה נשיקה קטנה
על הצוואר ונשימה קצרה של הריח הממכר שלה לפני שהתיישבה בפנים.
הגעתי לצד שלי לפתוח את הדלת וראיתי שהכפתור כבר פתוח,
מצוין... זה מבחן קטן כזה שלמדתי מאיזה סרט ישן עם אל פצ'ינו,
אל אומר לאיזה בחור צעיר "אם אחרי שפתחת את הדלת של האוטו
לבחורה שלך היא לא פתחה את הכפתור שלך, זה נגמר", בסרט הבחורה
עברה את המבחן ועל הבחור ההוא היה מרוח חיוך גדול, בערך כמו זה
שהיה עלי. אחרי שלוסי התחממה מספיק (הפייסטה), התחלנו לנסוע
במורד הרחוב, הדלקתי את המערכת ושמתי דיסק "אני חייב לשמוע רק
את השיר הזה ואחרי זה שימי מה שבא לך", היא כבר מצאה את הדיסק
האהוב עליה וחיכתה איתו ביד. לאחר 5 דקות כבר היינו מחוץ לעיר
על הכביש המהיר, חלונות פתוחים שרים ביחד את "angel" של רובי
וויליאמס, "בואי נבריז ונפנה כאן לאיזה שדה חשוך ו..." מעלה
רעיון ששנינו יודעים שלא באמת יקרה, "דווקא נשמע לי מתאים, אבל
לא היום" "אוקיי, אבל תהיי מוכנה לזה שאני קופץ עלייך בשניה
שאנחנו חוזרים הביתה" "אתה רואה מתנגדת?" קרצה לי. הגענו אל
הבית, הנסיעה לא הייתה ארוכה מדי ומצדי יכולנו להמשיך לנסוע
עוד שעות ככה על הכבישים מביט על הרגליים הלבנות היפות שלה
שנמשכו מתחת לקפלי השמלה.
נכנסנו פנימה...

...יצאתי החוצה, לא יכולתי להישאר עוד רגע בתוך המקום הרועש
והמסריח הזה. הלילה היה עוד יותר שחור ממקודם ונהיה כבר די
קריר, נזכרתי בהייקו שכתבתי בפעם ההיא שאמרנו שנפרדנו אבל
חזרנו אחרי יום:

השמים אותם שמים
העצים הם אותם העצים
גם האויר אותו אויר
הכל שונה.

"טוב, לפחות עכשיו אני יכול ללכת מהמקום המעפן הזה" אמרתי תוך
כדי הליכה מהירה למגרש החניה, בין כל המכונות הנוצצות האלה
עמדה לה בשקט, קצת על הצד, מכונית לבנה מקושטת בקילופי צבע
ועיקומים קטנים, לוסי. התיישבתי והנעתי את המנוע "זה שוב רק
אני ואת לוסי, קחי אותנו לאיזה מקום בו נוכל להשתכר כמו
שצריך". לוסי החכמה נסעה והביאה אותי בבטחה עד החניה של הדירה,
כל הדרך הביתה היו לי דמעות בעיניים.