את שותה את הימים עם שתי כפיות סוכר
בשביל להמתיק איכשהו את הזמן
בזמן שאת שומעת פינק פלויד וחורטת על עצמך מילים.
אני מצלמת את החיוכים שלך ומלטפת את תלתלייך
ולוחשת שהכל יהיה בסדר,
ואת מסתובבת, ונופלת מסוחררת על הרצפה.
(לוקח לך זמן לקלוט
את לא קולטת, הכל סובב סביב
הזמן.
הזמן נוזל לנו בין האצבעות)
את מתפשטת ומתלבשת
וצובעת עצמך באדום.
את מסתכלת עליי בעיניים שואלות
ואני מצטערת,
אבל אין לי תשובה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.