|
לפתע ראיתי אותו
בעד התריס הפתוח
במרפסת הפונה אל העורף
לא צפה בו איש מלבדי.
ואין בו רוח מבדרת שובלו הלבן
ואינו מנופף את קול תרועות הגיבורים
ואינו מכסה על במותיו חלל.
ימים רבים שמוט על משמרתו
משפיל את ראשו
נחבא אל הכלים
מגן-דוד פצוע
שוכב בכאב חולין
בחגיגה שאינה נגמרת
עיניו לואטות אליי בתחנונים:
"מתי כבר תוריד אותי?"
ואני,
באבחת סכין קצרה
גאלתיו מייסוריו. |
|
|
לגרנד פינאלה?
הייתי שם
בכורות.
הגורו יאיא,
בשיחת חולין עם
בורא עולם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.