21:40
היא יושבת מול המסך, 10 דקות כבר עברו.
10 דקות שנראות כמו נצח, בהן הספיקה לחלוף במוחה על הדקות
שעברו, השעות שהתבזבזו, השנים שאבדו ללא שוב.
עוד 20 דקות, זה כל מה שהיא צריכה!
20 דקות, והיא בדרך הבטוחה אל השלווה.

21:45
היא חושבת על כל שאיבדה בדרך, כל שנאבקה להשיג וכוחה לא עמד
לה, ועל איך כל זה יהיה שווה את זה, ממש עוד מעט.

21:46
צלצול טלפון עז מחריד אותה מהרהוריה וחזרה למציאות. על הקו בצד
שני עוד חיית טרף, עוד אחד שמתקשר אליה סתם כי משעמם.
אז מה אם הוא לא כמו כולם, בסוף כולם רוצים רק דבר אחד, למנוע
ממנה להגיע לקו הסיום המיוחל, לנקודה בה השמים והארץ נפגשים.

10 דקות חלפו. 10 דקות בהם דימתה את עצמה הולכת כנגד כל
הסיכויים, מושכת עוד קצת ועוד קצת, רק כדי שבסוף תוכל להגיד -
עשיתי את זה!

21:55
חמש דקות. עוד חמש דקות בדיוק, והיא רואה את האור. היא כבר
מרגישה אותו קורא לה, את החמימות פושטת באבריה בנעימות אין
קץ...

22:00
היא קמה, ובאצילות אינסופית מחייכת לעבר האופק...