אתם חושבים שיש דבר כגון אהבה לבנה?
כזאת שבוקעת רק בלילה, אך מתחת לשמיכה בשארית היום,
ואפילו כאילו מתחבאת?
דבר מוזר קורה בי,
דבר שאינני מכירה והוא גדל למרות רצוני
לשקט איך לא.

ישן לידי אדם שנותן לי פרחים
נוגע בדמע
ובוכה כאביי
ואני את ידיי מסתירה בפניו
כאילו אני מנסה איזה קסם
נהדר
ועיניו הקטנות מחפשות שברירי חיוך
שרק החל להגיע
אתמול

ניתן לתאר את האדם כיכול
אך לא מעז להפיל אותי.
הגדרתו שקטה וגבו מקומר כאילו חזו נשען על לבו
הגדול והחזק.

אין צורך לבקש שיישאר לצידי,
אני מאמינה למילותיו הרעועות כי שפתו מעיר אחרת
הנחשבת כמלוכלכת ועתיקה

ואני מסתכלת על הגבר בחיי, היחיד שנותן בי,
מכל אנשי עולם,
אמונה יפה.

את נפשו אני אוהבת,
את ידיו אני מלמדת
ואת מוחו אני מאמנת ללא מנוח.

והוא - את לבי מנסה להניע, וחוששני שמאמציו אמיתיים.