הוא כל הזמן התמקד בלחצות גבולות, והנה הוא כאן במנוחה ובנחלה.
מיליוני אנשים ברחוב הכי צבעוני שאפשר. המסיבה הכי גדולה וטובה
בעולם, חוויה חד פעמית. מהרגע שכף רגלו דרכה לראשונה ביבשת,
הוא ציפה לרגע הזה.
תערובת מדהימה של אנשים בלי הבדלי גזע, דת ולאום. רחוב ארוך
מקושט נושק לים ובסופו מגדלור שמאיר אל הירח שבאופק. משאיות
מרוססות בגרפיטי ולצידם שורות ארוכות של רמקולים שמהם בוקע
צליל מרטיט של המוזיקה המשכרת הזאת. רקדניות עם תלבושות
ססגוניות מפזזות, משלהבות את הקהל. ההמון כולו קופץ ורוקד,
חשמל באוויר. כמה פשוט - ככה אדיר.
כולם באו לפה במטרה לשמוח ואם אתה לא בעניין, קח את עצמך מפה
ואל תפריע.
בחורות מקומיות שזופות עם חיוך עד השמיים מנשקות אותו בתשוקה.
מספר מקומיים עם בגד ים לגופם מזיעים רוקדים בטור מקפצים
בשמחה. אנשים הגיעו לכאן מכל קצוות תבל, אבל ישנה תחושה כל כך
טבעית. העיניים של כולם מדברות את אותה שפה והקצב הוא הנשמה.
כל הסיפורים ששמע מתנקזים לנקודת הזמן החלומית הזאת. החופש
המוחלט!
אבל הוא, ברגע זה היה מוותר על כל התפאורה הזאת. הולך נגד
כיוון התנועה. מפלס את דרכו בצפיפות, נדחף על ידי כולם, אך
מבחינתו אין שם כלום. רק השיר "נגד הרוח" מתנגן בלבו כשקולו של
שלום מהדהד בראשו. כנגד כל הסיכויים, הוא פה בשביל למצוא אותה,
רק לראות את פניה לפני שהוא ממשיך במסע הפרטי שלו. כבר מספר
ימים מתבשלות במוחו אינספור מילים, שמהן יצטרך ליצור משפט קצר
וקולע להעביר לה את המסר.
שבוע לפני זה הם נפרדו בכעס במבט הכי טעון. כשלקח את התיק והיה
על סף הדלת, היא עוד הספיקה לשאול אותו לאן הוא הולך, אבל הראש
שלו היה כבר במקום אחר, משאיר אותה נדהמת ומבולבלת. ועכשיו איך
ימצא אותה?
כשעיניו טרוטות אחרי שהלך שעות כנגד העולם בניסיון לאתרה, פניה
הפציעו מולו ללא שום התראה מוקדמת. ברגע הראשון שמבטיהם הצטלבו
הוא עוד קפא במקום, מנסה לשחזר את מה שרצה לומר לה. הוא כבר לא
חושב, האדרנלין בשיאו, צועד אליה בביטחון ובמהירות כמו אופנוע
כבד עם טורים גבוהים שרק מחכה שישחררו אותו למרחבים. מבטה שידר
חוסר אונים ופניה נעלמו לפרקים בין האנשים. הוא ניגש אליה וללא
מילים אחז בידה, מפלס את דרכם החוצה מן הבלגן.
הדופק של שניהם הגיע לשחקים, על סף עילפון. פניהם היו חתומות
אך כל גופם רעד. בדקה של הליכה שנראתה כמו נצח הם אפילו לא
הצליבו את מבטיהם. התיישבו על הספסל הראשון שנקרה בדרכם. המתח
היה בשיאו, מישהו יצטרך להתחיל לדבר. כל התחושות הציפו אותם עד
הפיצוץ - שניהם החלו לירות כדורים של כעס ללא מעצור. מערכת
התנצחויות אחת גדולה. הוא כעס עליה כל כך, אבל לרגע לא הרים את
קולו. דיבר בטון שקט, בגבול הדק שבין אהבה לשנאה, כל מילה
כסכין בבשר החי.
תוך שהוא מדבר, היא נזכרה איך הכירה אותו בטרק שכמעט לא שבו
ממנו, אבודים בשלג בעודם קפואים מקור. מאחר שציודה נרטב היא
נכנסה איתו לשק השינה. בתוך חוסר הנעימות הגדול הזה, מה שהחל
בשילוב כפות רגליים בכדי להפשיר, הסתיים בניצוצות ובחיפוש אחר
אוויר. בלילה ההוא עם אנשים נוספים באוהל, בשקט ששרר, הוא הניח
על אוזניה את האוזניות, מחבק אותה מאחור. המוזיקה לוקחת אותם
למקום אחר. הם עכשיו בעיצומה של הופעה - מאיר בנאי על הבמה שר
באקסטאזה את "חלומות אחרים". חשה שהוא מדבר איתה ללא מילים -
הוא היה הגיבור שלה. הוא נזכר איך בכפות ידיה הרכות חבשה את
כתפו הפצועה לאחר שדהר אל החופש, ממריא מגבו של הסוס אל תוך
הסלעים.
עיניה כבר החלו להתמלא בדמעות אך עצרה אותן כמו סכר לפני
השיטפון הגדול. הם נמצאים במרחק נגיעה, אבל נראה שיש מסך עצום
שמפריד ביניהם. כשהרגישה כבר אבודה הוציאה סיגריה בשביל
להירגע. מחפשת במכנסיה את המצית, מיואשת, שאלה אותו: "יש לך
אש?" מרגיש אש בעצמותיו הוא הניח ידו על צווארה, מיזג את שפתיו
הבוערות עם שלה. מתדפק על דלתה היא פתחה את לבה בפניו, נסחפת
אל גופו. שניהם שיכורים מאושר, נמסים אל הדמיון.
היא רצתה אותו, אבל הוא רצה לטעום מהכול ואחרי שבוע דרכיהם
נפרדו.
עכשיו הוא נמצא על אי בודד בתוך הים הגדול של התחושות, יושב
לבד בפאב מקומי. על הבר הוא פוגש בבחור לבוש בהתאם לסביבה, אך
עיניו הכחולות ותלתליו הזהובים מייחדים אותו. ישראלי בשם
דיאגו - הוא נמצא כאן שנה ומנהל את המקום, נזכר בארץ המובטחת
דרך המוזיקה העברית שלקח עימו. הוא סימן בידו לברמנית שחזרה עם
שתי כוסות וויסקי ושאל אותו: איך בכלל הגיע לשם? הוא  סיפר לו
את כל מה שעבר ושרצה להפליג למקום רחוק להתנתק ולארגן את
המחשבות. דיאגו אמר לו שצריך להקשיב ללב, לים ולכאב וכך הוא
ימצא את  הדרך.
לאחר שהרימו לחיים החלו בצחוק מתגלגל, רוקדים ברחבה כמו שני
ילדים שמשתטים. מרגיש עכשיו ללא מעצורים הוא ניגש לבחורה
מקומית יפיפייה. שחומה כמו מז'ורנל, צמות דקות וארוכות בשערה
וחיוך מבויש שמפיל כל אחד. אני בתוך חלום, הוא חושב לעצמו,
כשהיא מזיזה את הישבן שלה בחושניות וקורצת לעברו - מפתה במבטה.
לאחר שרקדו צמודים ניגשו לפינה, נוגסים אחד בשני כמו בפרי
התאווה, עוצרים את עצמם בקושי.
השחר כבר עלה והוא ביקש מדיאגו לשים משהו עברי בשביל לסיים את
הלילה בתחושה ביתית. דיאגו ניגש למערכת וחזר כשמן הרמקולים
נושבות בעוצמה "רוחות הצפון" של אהוד. חיוך של הסכמה נפרש על
פניהם. כמו שני גברים אבודים הם שטים בתנועותיהם מתנדנדים
בשכרות, נתמכים אחד בשני. תוך שהוא חוזר על המילים הציפו אותו
כל התחושות שחווה בטיול. פתאום הכול התחבר לו - השיר, כך
הרגיש, הייתה נבואה פרטית שלו שהגשימה את עצמה. ככל שיברח רחוק
הוא עדיין מרגיש בנפשו כלוא ללא מוצא. ראשו הסתחרר והוא צנח על
הרצפה.
היא התיישבה לצידו ואת פניו ליטפה.
ממצולות האלכוהול, שוקע באפלה, הזיל דמעה, הוא מלמל את שמה...
הילה, הילה.