מושיקו ליפקובסקי / את עדיין שם |
את עדיין שם
מול עיניי
והירח הענוג
נושק ללחייך
ולו רק לשנייה
אחת קטנה
של אושר
אתמול עזבת
לעד
אבל מבחינתי
אנו עדיין שלובי ידיים
כנראה שהמציאות הכריעה אותי
גם את
אף פעם לא היית
שפויה מדי
אבל תמיד
השמש חיממה את העולם
רק למענך
ותמיד
הירח נשק בעדינות ללחייך
שלא תדעי בדידות וצער
שתמיד ישכון בך אור
פעם חיינו בטירוף
כמעט השתגענו זה על זה
או זה מזה
וכשהיית שיכורה מאהבה
וטיפשה מיין
אני הייתי הפיכח מכולם
כי ידעתי שיש לי אותך
כשעזבת אותי כבר לא היה ירח בשמיים
וביום שאחרי כבר לא יכולנו להחזיק ידיים
ובחושך מקפיא הדם
נותרתי לא יותר מאדם
כשעוד חלקנו עולם
הייתי תמיד צופה מן הצד
מוקסם משירתך אל הירח
ומיחסי הגומלין שלך עם השלכת
היית כמו זאב המיילל
אל האבדון
ושנינו ידענו שאין תקווה
מלבד באהבה
היה קסם מתוק בחיוכך
ומתוק עוד יותר באופן הליכתך
היית כמו מלאך
ללא גן עדן
ללא אל כל יכול שישמור עלייך
בסוף היית צריכה ללכת
דווקא ביום הראשון של השלכת
ונותרתי לבד
זוכר אותך בדיוק כפי שהיית בחיים
כאב הלב היפה של אלוהים
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|