נערה מתבגרת ממוצעת, מלאה במקומות הנכונים, ואולי גם קצת
במקומות הלא נכונים, מעיינת בעיתון נוער ומחפשת כתבות בין כל
הפרסומות ששוטפות את הדפים הצבעוניים.
בעמוד 26 מחייכת אליה, בחיוך "קולגייט" מתקתק, בחורה צעירה
וזוהרת, לבושה בגינס צמוד וחזיית סטרפלס, עם בטן שרירית
ושטוחה... כמה שהיא רוצה להיות כמוה!!! גוף מהמם ללא כל פגם,
שזופה כל השנה (גם באמצע החורף).
היא רוצה ללכת לחנות בגדים ולהסתכל על מכנסיים מתחת
למידה 40, להיראות טוב בכל בגד שתלבש, לגרום לכל בחור שהיא
פוגשת בדרך לסובב את ראשו בפליאה למראה הדוגמנית האלוהית
שעוברת לידו.
זהו, חייבים דיאטה! היא קובעת, חדורת מוטיבציה ומוכנה לפעולה.

היום הראשון של הדיאטה עבר די בקלות, את התמונה מעמוד 26 היא
תלתה על המקרר וכתבה עליה את המילים "תוצאה סופית".
בהתחלה היא התנזרה משוקולד, הדבר שהכי אהבה בעולם. בימים
הראשונים היא הרגישה שכל תא ותא בגוף שלה משווע למתוק הזה, אך
כעבור זמן קצר היא ראתה שאפשר להסתדר בלי ורשמה להעצמה הישג
חדש.
שלושה שבועות עברו והתוצאות החלו להיראות. המחמאות לא איחרו
להגיע - "כמה רזית", "את פשוט מהממת!". היא לא האמינה להם,
במראה היא נשארה בדיוק אותו דבר, אפילו שויתרה על מתוקים מכל
המינים ועל שתי ארוחות.
היא כבר התרגלה כמעט לא לאכול, היא אפילו הרגישה קלילה יותר,
אבל לא - זה לא הספיק לה, היא רצתה עוד!
באותו שלב העניינים החלו להסתבך - הוריה שמו לב שמשהו לא בסדר
עם בתם.
פתאום הפכה הנערה מלאת החיים ליצור חלש ושברירי, תמיד היתה
עייפה ומדוכאת, כמעט ולא יצאה מן הבית.
"תאכלי!" אמרה לה אמה כשהגישה לפניה צלחת עמוסה בכל אבות
המזון, "אני אעמוד לידך עד שתסיימי!"
הנערה הרימה את המזלג, זמן רב שלא הכניסה לפיה בשר, היא אכלה
במהירות כאחוזת תזזית, בקושי לעסה את האוכל.
כשסיימה הרימה את עיניה אל אמה, שהסתכלה בה במבט מנצח.
לאחר הארוחה הסתגרה בחדרה, ופרצה בבכי. עכשיו הכל הלך, חשבה.
היא ישבה וחיכתה עד שתצא אמה מהבית וברגע שנסגרה הדלת אחריה,
מיהרה לשירותים. היא עמדה מול המראה והתבוננה בעצמה בגועל,
עדיין בגועל. ברגע שאזרה אומץ, נשמה עמוק, התכופפה אל האסלה
ודחפה בחוזקה שתי אצבעות אל תוך גרונה.
מאז זו היתה השיטה שלה, כך אף אחד לא יכול היה לדעת.

"אנורקסיה", בישר הרופא להורים המודאגים שעמדו ליד בתם השוכבת
מחוסרת הכרה.
האם החזיקה ביד הקרה של בתה, "איך לא שמתי לב, כל הזמן הזה,
איזו מין אמא אני?" אמרה בקול רועד ובעיניים דומעות.
"אתם יכולים לדעת כמה זמן זה נמשך?" שאל האב, בנסיון להיות
ענייני. "ככל הנראה כבר יותר משנה, לפי מצב הקיבה והושט".
שלושת המבוגרים הביטו בנערה הצעירה, באיבריה הדקיקים, בלחייה
השקועות, בכל עצם ועצם מגופה, הם עמדו בשקט, לא נשמע אף קול
פרט לצפצוף המוניטור.
ההורים חזרו לבית המשפחה, מתאבלים על בתם היחידה שלא הצליחה
לצאת ממעגל הקסמים הזה, מהסופה הזו שסחפה אותה ולא שיחררה.
הם נכנסו לחדרה, שהיה תמיד מבולגן. על המיטה היו זרוקים מברשת
שיער, ג'ינס במידה 30, ערכת איפור, גליל נייר טואלט ותמונה
מקומטת של דוגמנית מהעיתון - התוצאה הסופית.