אני רוצה למות.

אני רוצה שאלוהים יקח אותי לגן העדן
אני רוצה שהשטן יקח אותי לגיהנום
אני רוצה שהשדים יקחו אותי לבטן האדמה
אני רוצה שהתולעים, הרמשים והרימות יקחו אותי לקירבן
אני רוצה שמלאך המוות יבוא אליי מלווה במגל מבהיק וינשק אותי
על שפתיי
אני רוצה שהעולם יקיא אותי מקירבו
אני רוצה להקיא את עצמי ואת כל מה שיש בי החוצה
אני רוצה להיות נקיה וטהורה
אני רוצה להיעלם, להתכנס לתוך עצמי שוב ושוב עד שאהיה חור שחור
שבולע את הכל ולא יוצאת ממנו אף לא קרן אור קטנה
אני רוצה להפסיק להתקיים
אני רוצה לחדול מלחיות - בין כה וכה אין עבור מה
אני רוצה להתמזג לתוך החידלון המתמשך
אני רוצה להתמוסס אל תוך דמעותיי המלוחות
אני רוצה להתבוסס בתוך שלולית דמי.

אני רוצה למות.

כבר כמה ימים בוכה, ואין על מה. כבר כמה ימים סהרורית, כבר כמה
ימים לא ישנה, בקושי אוכלת, כועסת על כל דבר קטן, דומעת מכל
שטות.
מתכרבלת על המיטה כמו עובר, מחפשת חמימות של רחם, אבל מרגישה
רק ניכור ובדידות.
רצה למקלחת, יושבת בפינת האמבטיה מצונפת כמו כדור בשר חום,
פותחת את זרם המים על חזק וחם ושופכת על עצמי, מענישה את עצמי,
שורפת את עצמי, מחטאת את עצמי. המים זולגים עליי ואני מדמיינת
שזה דם ארגמני, נחלים ונהרות של דם זולגים עליי בלי הפסקה,
נובעים מכל רווח בין-תאי בגופי...
וכל טיפת דם שיוצאת ממני, לוקחת איתה את כוח החיות שלי... אולי
אדמם למוות... אולי יהיה לי מזל ואפסיק לנשום או שאטבע...
ריאותיי יוצפו במים חמים ובעיניים פעורות נשמתי תפרח מגופי אף
מבלי להעיף מבט שני לאחור.

נשענת על דופן האמבטיה ורוצה להכאיב לעצמי, לדעת שבינתיים אני
חיה, לסבול עוד קצת גם מבחוץ ולא רק מבפנים... נושכת את היד
ומהדקת את מלתעותיי עוד ועוד... זה כואב ואני לא יכולה להפסיק,
לא רוצה להפסיק... אולי אני אוכל לנשוך כל כך חזק עם לסתותיי,
עד שבשרי יצא ממקומו ולובן עצמותיי ייחשף על גידיו המתוחים
לאוויר העולם, אוויר קר ומים רותחים ובדידות שוצפת חודרת
לבפנים כמו קצף הסבון שמחטא את החיידקים הרעים וגם הטובים...
אולי אני אוכל את עצמי חלק אחר חלק, עד אשר יוותרו ממני רק
עצמות ספוגות דם ומוח בעל מודעות בתוך קופסת הגולגולת...

שפורפרת המים מונחת על ירכי, ממשיכה להתיז מים חמימים. חופפת
שיער ומחדירה את השמפו מתחת לקרקפת. מסבנת את הגוף עם ליפה
דקות ארוכות, מחדירה לתוך העור, מכאיבה עד שהעור נהיה אדמומי
ומגורה.

בוכה
בוכה
בוכה
אשד של דמעות נהי
גועה
גועה
גועה
אלוהים יודע למי?
איש לא שומע אותי
זה רק השקט של העולם ששותק
שאילם לסבלותיי
וברקע הנייד מצלצל, מזכיר לי שיש עוד אנשים מלבדי בעולם
המחורבן הזה
אני רוצה שישתוק כבר
שהבנאדם שמעבר יתייאש
שיניח לי לנפשי
שיתן לי להתפלש עוד קצת בעפר הכאב

די, תשתוקקקקקקקק!!!

הוא שותק
אבל הבכי שלי ממשיך להוות מוזיקת רקע
טיפות עיניי מתערבבות בטיפות המקלחת
העיניים כבר שורפות והלב שורף עוד יותר

על מה אני בוכה?
כל מה שיש לי
כל מה שאין לי
כל מה שלא יהיה לעולם
כל מה שיהיה ויחדל
בוכה סתם סתם
כשאתה בדיכאון- אתה לא צריך סיבות
רק לדעת שאתה אנושי
ולשנוא כל רגע וכל נים וכל תא בגופך
כל פינה בישות שלך
רק להתפרק ולהתנפץ
לאלפי רסיסים
למיליוני אטומים
להתמזג עם היקום
כי זה מה שאני
רק גרגר קוסמי אחד
בג'ונגל החיים האכזרי הזה...

יושבת שם באמבטיה
אולי חצי שעה
כשאתה עצוב ושותק ובוכה מידי פעם
אין לך הערכת זמן
ובסוף כופה על עצמי לקום בעצלתיים
לשטוף את עצמי
להתנגב ולספוג את המים המלוכלכים
כי לא משנה כמה אמרק את עצמי - עדיין אהיה מלוכלכת ובזויה
ומושפלת עד עפר ואפר

מסתרקת בכוח, כמעט תולשת את השיערות יחד עם הקשרים, נופלת על
המיטה , מכורבלת, ברקע שמה מוזיקה של "היהודים" וחושבת אם גם
הם כתבו את השירים המדכאים שלהם בשעות משבר כמו שלי.
בוהה בתקרה בעיניים קרועות, בגפיים פשוקות, מחכה לרוח שתישא
אותי. כבר לא יכולה להיות בבית- אבל אין לאן לברוח וזה כל מה
שאני רוצה לעשות...

לברוח מכאן
להיעלם
לא אכפת לי לאן
כל מקום לא יהיה טוב יותר מאיפה שאני עכשיו
כל מקום לא יהיה גרוע יותר מאיפה שאני נמצאת
כי הרוע, העצב, האדישות וכל אם-חטאת מקורם בי...

איבדתי כל חשק לעשות כל דבר שהוא ואפילו כוח למחשבות אין לי,
זה רק המוח שדורש את מנת יומו, את חיבוטי הנפש חסרי הטעם
ונטולי היכולת...

אני רוצה למות
או לפחות סתם להפסיק לחיות...


שוחזר בעקבות נפילת במה