אישה ואיש. איש ואישה.

עומדים אחד מול השני, אולי יושבים על כסאות עץ מהוהים אחד מול
השני, אולי שרועים על מיטה עם מצעים סתורים ומסתכלים אחד לשני
בעיניים.
ואולי הם בכלל לא מסתכלים בעיניים, כי יש להם סודות אחד מהשני,
ויש הרבה שתיקה והרבה בדידות והרבה עצב.
אולי הם סתם בוהים בדממה אחד בשני ותוהים מה הם עושים שם, אם
זה מקומם לצד אותו אדם שפתאום הופך לזר. אולי הם סוקרים איש את
גופה של רעותו מתוך סקרנות, אדישות, היכרות או התעניינות.

אולי הם חושבים: "אני אישה ואני איש, מה בכלל ההבדלים
בינינו?".

האם אלה השדיים שעושים אותה לאישה? השדיים המעוגלים שלה בעלי
הפטמות הקטנות והבשרניות, אלו שכיום משמשים למעוז רצון הזכרים
בסביבתה ובעתיד ישמשו ככלי הנקה וחום לולדה העתיד להיוולד?

האם אלה איברי מינם -
שלה השקוע, הנסתר, הבשרני והלוהט. זה שאפשר להשתקע בתוכו, מעוז
החיים שלתוכו נכנס הזרע ומתוכו יוצא תינוק או דם עקר, ריפוד
רחם שלא צלח ועזב את מקומו בעצב. זה שמשמש לעונג אישי וזוגי,
זה שיש בו כפתור קטן שאחראי רק לעונג שהולך ונבנה.
שלו, הבולט, הרפוי, הזקור. זה שמשמש להפריה והזרעה, זה שמשמש
לעונג אישי וזוגי, זה שחודר, שבוטש, שממלא, שטובע בה.

האם זו הרכות שלה, העגלגלות שלה, המשמנים הרכים, האגן הרחב
והפורה, הישבן הבולט, הגוף שנברא כדי לחפון אותו מלוא
החופניים, זה שאפשר להניח בה את הראש ולחוש את אותה רכות
אימהית שכולנו רוצים לחזור אליה למן הרגע שיצאנו מבטן אמנו.
האם זה הקשיות שלו, השרירים המשתרגים, הגב הרחב, האגן הצר,
הקווים החדים, החספוס, השערות שפורצות להן בטבעיות מכל חלקה
פנויה.

ואולי זה מעבר לביטויים חיצוניים.
אולי זה החיוך, המבט בעיניים, ההורמונים המתפרצים.

איש באישה ואישה באיש, חוברים אחד לשני ויוצרים משהו חדש.  
זה בכלל לא חייב להיות יצירת חיים חדשים. זה גם יכול להיות
משהו ערטילאי הרבה יותר כמו חום ואהבה, יצר ותשוקה. גיצים
שעפים מתוך להבה שפורצת מכבשן לוהט.

ואולי זה מעבר למשהו גופני, פיזי וביולוגי.
אולי בכל זאת נשים חושבות שונה מגברים, מרגישות שונה מגברים,
מתנהגות שונה מגברים.

האם זה החינוך? התרבות? ילדות משחקות בבובות ולובשות ורוד,
ילדים משחקים בחיילים ולובשים כחול. ילדות אוהבות לצייר
ומקצועות הומנים וילדים אוהבים כדורגל ומקצועות ריאליים.

איש ואישה שרועים אחד מול השני בשתיקה, ומבינים אחד את השני
בעיניים. ואולי לא מבינים אחד את השני בכלל ומנסים כל חייהם
להבין את זה שמולם.
אולי יש פה הרבה מעבר, אולי זה מה שהם מחפשים כל חייהם, את
אותו הבדל חמקמק שלא ניתן להניח עליו אצבע, את מהות הנשיות,
מהות הגבריות וכיצד הם מתבטאים בנפרד, בזכות עצמם וכיצד הם
מתבטאים ליד הצד השני שלהם.
הרי יש הרבה תכונות נשיות בגבר ויש הרבה תכונות גבריות באישה
ואפילו ההורמונים הם אותם הורמונים-  רק במינון שונה.

איש ואישה מביטים אחד בשני.
יש להם הרבה סימני שאלה ומעט מאוד תשובות.
חלק מהתשובות לא יתגלו להם לעולם.
אבל הם שלמים עם זה, עם השוני, למרות שהם מנסים לשנות אחד את
השני כל הזמן.
איש מחבק אישה, אישה מצטנפת בחיקו של גבר.
יום אחד הם ימישיכו לחשוב ולתהות, עכשיו הם עסוקים בלהיות...