איתמר הלוי / אל-מוסריות |
אין צל. כל יום הוא הצהריים. כל יום ממלמל משפט אחד תקוע
לתוך פסיקו. אנו לא מרשים לדבר למות אבל הכל נרצח
ואז מסווג מחדש: המוות של מותו הופך לצורת אמנות.
תלה את זה. תן בנו קטגוריות.
אסור על העורבים. אסור על השממה. אסור נשים עם בגדיהן
והתייפחותן.
קעקע אות נוספת באוויר: זה מה שאנחנו יכולים לעשות
ניפוץ - אוושת לבו של האחר, נחתמת, נסגרת, מובלת.
רעם אוכל מהדו אוכל הברותיו חונק עלף.
להכות שעה אחרי שעה אותה שעה. לחפור את העפר שאינו ולא יהיה
אפר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|