גשם, איזה שם בנאלי לסיפור של חורף...
התחלה בנאלית: הגשם יורד בחוץ, החלון מלא טיפות קטנות שזולגות
ומשאירות אחריהן שובלים ארוכים ויפים של מים, כל שובל שונה
מהשני, והיא (דמות בנאלית) עומדת ליד החלון, לא מסתכלת דרכו
אלא בוהה בשובל אחד מסויים, עד שהוא נגמר לו בקצה הזגוגית ואז
היא מתנערת לשניה, בוחרת לה שובל חדש וזורמת איתו, וחוזר
חלילה.
מעניין מה היא חושבת. מחשבה בנאלית, בא נראה... היא היתה רוצה
גם טיפות כאלה, על הלחיים שלה, שזולגות מהעיניים ומותירות
שובלים כאלה. דמעות דרמטיות, כי היא כל כך רוצה לבכות, אבל
כנראה שיש אנשים שזה לא בא להם כל כך בקלות. ומה בדיוק מציק
לה?
מן הסתם, כרגיל, אהבה. איך לא? זה סיפור בנאלי.
היא נורא נורא אוהבת מישהו, רוצה אותו, ו... הוא כנראה לא
רוצה. לא, בעצם, יותר טוב אפילו, היא ממש אוהבת מישהו, אוהבת
כל כך שזה כואב, והוא בכלל לא יודע את זה. בעצם, היא בקושי
מכירה אותו, רואה אותו מדי פעם בתחנת האוטובוס, מחייכת אליו,
והוא מסתכל בה במבט עצוב. היא יודעת, איכשהו, שהוא האדם שנועד
לה. איתו היא אמורה להיות, מתישהו- זה חייב לקרות! אבל
בינתיים... המועקה, המחסור... והכאב הזה!
אז היא עומדת ובוהה בגשם.
כאילו שזה יעזור לה במשהו... אבל לא משנה, זה סיפור בנאלי,
שכחתי.
בשלב הזה, תלוי באורך הסיפור. אם רוצים לגמור עם הסיפור הזה
כבר, אותו אהוב יכול פתאום להיכנס לחדר באורח פלא מסתורי. לא
משנה איך הוא הגיע, השתלשלות העניינים בהחלט לא מעניינת אותנו
כשהאהבה מנצחת, העיקר שהיא ניצחה.
אם יש לכם עוד טיפת זמן, עשר דקות יספיקו לנו בהחלט, תמרחו קצת
את סיפור חייה של העלמה, אתם יודעים- ילדות עשוקה, איזה הורה
מת או שניים, כלב, חתול, the usual.
רק אז יכנס לו הבחור שלנו ונוכל לסיים את הסיפור בשמחה ובששון
עם איזו דמעת התרגשות קטנה או שניים.
אגב, שימו לב, הסיפור יכול להוות גם תסריט! שניים במחיר אחד!
עד כאן להפעם הרצאתינו: כיצד נכתוב סיפור קצר ובנאלי על גשם,
אל תשכחו לאסוף את הממחטות, בנוסף להיותינו יצורים בנאליים
אנחנו גם שוחרי נקיון.