"אני אומר לך, אם לא היה מיץ פטל, סליחה אדוני, אל תתערב, אז
אמרתי לך, שושנה כמה שנים לא ראיתי אותך, גזברות הגזברה
שלום..." זה מה שאמרו במערכת הכריזה באותו רגע, רוח הופיע משום
מקום ואמרה לי שדודי הרג את אבי בשביל ירושה של חמש אגורות,
הרוח המשיכה לדבר וטענה שהיא אינה רפרנס להמלט ושהיא אומפה
לומפה אחר כך היא התנפחה למימדים עצומים. בטח אתם תוהים משהו
בין ה'מה לעזאזל?' לבין 'בואנה, הבנאדם הזה דפוק ברמות בלתי
מובנות'. מי אני? אז אני דמות מספרת אשר אין לה שם ומספרת את
הסיפור בגוף ראשון הו, כמה ספרותי פלצני מצדי. בכל מקרה היינו
באמצע הקטע של הסטפס, למה עצרנו את המוסיקה? מה? אז מה אם רבין
מת? צריך להמשיך לרקוד! כי... אמ... זה מה שרבין היה רוצה
שנעשה. כן, זה מה שהוא היה רוצה. בינתיים ברדיו איזה ראפר ברבר
על כמה שקשה לחיות בשכונה, אכל ארוחה של שלוש מנות ועישן
מריחואנה, אחר כך יצא לירות בכמה מהגאנג שלו. אז היטלר עלה
לשלטון ברבר על כמה שקשה לחיות עם יהודים במדינה, אכל ארוחה של
ארבעים מנות, הזריק לעצמו סמים ואחרי זה הורה להחלפת חצי
מהשלטון. מעבר תופים עצבני התנגן ממקום אחר ואז היה שקט
בקופסא, אופוריה להמונים הגאולה הגיעה, אין לנו מושג מי זו
גאולה אבל היא הביא את אופוריה איתה, אז אני משער שזה טוב.
"אמא שלך!" "מה איתה?" "היא הולידה אותך". "הו!" פתאום! משום
מקום! הגיע פן דרמטי! הו, כמה אפקטים בוזבזו עליו, האין זה
חבל? זה חבל הטבור או חבל כביסה? החלטנו החלטה דרסטית, היא
הייתה כל כך דרסטית ששכחנו מה היא הייתה. צריך ללמוד לנשום
במים כי לנשוף אפשר כבר. אתם לא חברה כי אתם לא משחקים אבל
תשאירו לי את המגבעת. אהוי קפיטן לאן מועדות פנינו? יארג! אנו
הולכים למצוא את הקוסם הנפלא. סימפוניית איצטדקים הלבושה
בבגדים שלא הייתה רואה ברחוב גם אם היה פורים מחשש שמשטרת
האופנה הייתה מרביצה להם. בכל אופן מקהלה של ורדי ירח שרה קינה
על היותם אגוצנטריות ועודד קטש מכדרר. עוד כמה מילים כדיי לנפח
את היצירה. אז אני משאר שזהו, בזה מסתיים סיפור הזוי שמזכיר
סיפורים של דאגלס אדאמס וטרי פרצ'ט עם רפרנסים לספרים ושירים,
או הנה ניתוח של הסיפור.