שלווה בת אשוח / הדרך הנשכחת |
הדלגית הייתה
הכבל היחיד שידעתי,
לימים בהם
ניתרתי בקלות
מעל המכשולים,
לימים בהם
כובד העבר
עוד לא רמס כתפיי,
לימים בהם
עוד יכולתי לעוף
גם באור היום
לימים בהם
עוד היה בי עתיד
תמים חסר משקל
לימים ההם
שכחתי את הדרך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|