הרבה שנים עברו, גידפו חיים,
ועדיין הפצעים לא מגלידים,
הדם החם זורם, מהגוף הקר,
הלב לא פועם, אך הדם עוד חם.

שתיקה, לא נשאר דבר,
לא עוד, אך עדיין חי,
שתיקה מתמשכת נצח,
הדמעה על הלחי, לחה לנצח.

האם לא אמרו לך?
האם לא סיפרו זאת?
כל החלומות, כל האהבות,
לא מתות, חיות לנצח,
אך ביחד אתי הן מדממות.

כבר לילה, האור כבה,
ישנו רק שקט, עטוף באפלה,
ומפצעיי הפתוחים אשר בכפות ידיי,
יוצאים כעת ורדים הנצבעים אדום,
בדמי הזורם לנצח ומרטיב את העולם.

שיר זה נכתב על ישו.