הבל היופי / חרטות |
צולל בגופי העייף
כעוגן בים
הנעגן ללא מטרה
הזמן עוצר מלכת
אך ברקע תקתוק שעון -
"תיק-תק".
ובין כל "תיק" ל-"תק" -
נצח.
גופי צונח אל מזרון מיטתי
עיניי העייפות אינן נרדמות
מחשבותיי נכות -
אך מפליגות מרחקים
מהמחר לי לא אכפת
ההווה ייעלם מחר
ואת העבר לא ניתן לשנות
ולבי כבד הוא
צולל בגופי העייף
כעוגן בים
הנעגן ללא מטרה
ולא ממשיך הלאה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|