|
לבי כבד הוא
צולל בגופי העייף
כעוגן בים
הנעגן ללא מטרה
הזמן עוצר מלכת
אך ברקע תקתוק שעון -
"תיק-תק".
ובין כל "תיק" ל-"תק" -
נצח.
גופי צונח אל מזרון מיטתי
עיניי העייפות אינן נרדמות
מחשבותיי נכות -
אך מפליגות מרחקים
מהמחר לי לא אכפת
ההווה ייעלם מחר
ואת העבר לא ניתן לשנות
ולבי כבד הוא
צולל בגופי העייף
כעוגן בים
הנעגן ללא מטרה
ולא ממשיך הלאה |
|
|
החיים חרא,
החמסין מעיק,
מטאליקה בפול
ווליום לאזניים
מזיק,
לקרוא שירים
בבמה - רעיון
מבריק,
וזהו בערך.
הגליק.
ארגנטינאי
בדיכאון קיץ |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.