מלאכים רבים החלו לבקר אותי לאחרונה. מכיוון שאינם ככל הנראה
אנשים. הם יורדים. מביטים בי. אני מביטה בהם. אח"כ הם עולים
בחזרה. גם הוא יורד. גם הוא מביט עלי.  
האם כך זה מרגיש על סף תהום?
ורק פס הקול של החיים ממשיך הלאה. קדימה. בדמות ציוץ ציפרים
ואוטו הצופר מרחוק.

איך הכל מקבל משמעות אחרת.

כבר שבועיים נדמה לי שהכל קפא.

גופה פצח בחיים חדשים, משאיר אותה המומה מאחור, סובלת כאבים,
מנסה להרים את כובד איבריה שעייפות בלתי מובנת פשטה בהם.
מלאכים רבים החלו לבקר אותה לאחרונה. מכיוון שאינם ככל הנראה
אנשים. וכל מלאך יורד מביט בה ועולה למעלה. ביניהם יורד גם
המלאך ההוא לו חיכתה כל חייה. הוא מביט עליה והיא עליו. שואלת
את עצמה האם כך זה מרגיש על סף תהום. לילותיה הלבנים משחירים
רק כאשר היא חולמת עליו.
פס הקול של החיים ממשיך הלאה. קדימה. בדמות ציוץ ציפרים ואוטו
הצופר מרחוק.

איך הכל מקבל משמעות אחרת.

הרוח מטאטאת את הרחוב. מגלגלת את הדף הזה הלאה. סיפור חיים
שלמים הופך לשריקה.