אם מחר אמות, אשמח על שהכרתי אותך אפילו אם זה היה לזמן קצר.
תבואי להלוויה שלי. אולי תהיה לך לחלוחית קלה מתחת למשקפי השמש
שתרכיבי.
גופי לא יהה עוד גוף, אך נפשי תנשב מסביב לעצים, בינות לשיחים,
תדגדג לדשא, לפרחים. ואת...
אותך אני אמשיך לאהוב. גם במותי. לא תדעי על כך. אולי. לא
תאמיני. אילו רק ידעת.
אם מחר אמות, מעטות וספורות יהיו הטיפות בהן נפגשנו. ובוודאי
יתייבשו כעת. ולמרות הכל אדי המים שלהן יתערבבו בנפשי המנשבת
המודה לך כל כך על המעט שהיה, בחיי ובמותי, הרבה.