אל תשקרי, אל תשקרי לעצמך,
לא עניתי כשאמרו לי, לא נורא, שתלך,
אי אפשר להחזיק את הרגש בכוח,
איזה שקט טורף עכשיו לי את המוח,
ומי יציל את הבית שלי מחר,
שמלא בשקים של שקרים ושום דבר.

אל תשקרי, אל תשקרי את כולך,
מה תעשי שתלכי עוד מעט לבדך,
תשבי בבית, תחשבי לא, תגידי כן,
תלכי כמו תמיד אחרי כסף שלי אין,
את לא יכולה להמשיך לשקר לעולם,
לילה טוב יפה, לא יגידו לך ככה כולם.

מצטלמת בשחור לבן, כאילו זיכרון ישן,
הקיץ עובר ולא נותר לנו כבר זמן,
והיא עדיין קוראת לי, אני יודע,
שואלת עליי כל יום, ואני לא שומע,
מופיעה במועדון קטן בקצה העיר,
שרה שירים שלי, שלא הצלחתי להסביר,
ומספרת שלא ידעתי לאהוב בביטחון,
לשקר שצריך, ולחבק ברגע הנכון.

אל תשקרי, אל תשקרי ככה סתם,
איך נעלמת בלי מילים ובחרת שוב לשם,
כבר הפסקתי להיות כזה ילד תמים,
שלא להיפגע, לובש ארוך גם במקומות חמים,
איך למכור את הסיפור שאין לי תשובה,
התקשרו גם מקודם, והסתפקתי באין תגובה.

אל תשקרי, אל תשקרי באופן אישי,
לא סיימתי לקרוא את העיתון של יום שישי,
אולי פספסתי בסוף פרטים חשובים,
כמו תמיד, כמו שנבחו לך כמה כלבים,
וזה נראה אמיתי, נראה טוב רק ממרחקים,
כשמתקרבים מכירים את הפחד ושותקים.

מצטלמת בשחור לבן, כאילו זיכרון ישן,
בג'ינס וגופייה, נוסעת היום רחוק מכאן,
והיא עדיין קוראת לי, אני יודע,
שואלת עליי כל יום, ואני לא שומע,
מופיעה במועדון קטן בקצה העיר,
מגדירה כל פעם מחדש את האוויר,
ושרה על אהבה שמביאה ניצחון,
על החיבוק המתאים והשקר הנכון.

אין לזה סוף, גדלתי ואני עוד זוכר,
זה קצת שונה, אבל הים עדיין סוער,
כי שהגלים מתחזקים, החזקים מתגלים,
אלו אתם שבורחים, כבר לא שואלים,
ונחמד לי לבד, לא רע לי בכלל,
אין לי עוד דמעות לשחרר עם הגל,
זאת רק אות אחת, בין להתמודד ולהתמוטט,
רק אות, בין לצחוק ולצעוק, שהכל עכשיו שקט,
ויש בי עוד אהבה להעניק,
את כולם פתאום להשתיק,
לדעת ולשמוע, לברוח מכל הרוע,
לחבק ברגע הנכון, לשקר שצריך,
ואולי יום אחד באמת להבין ולהעריך,
בבית שלי, או במועדון קטן,
לקבל ממך עוד שקר, שחור לבן.