להיות סופר, אמר לי שום-אדם פעם,זה לדעת לכתוב מבפנים,אבל אני
לא סופר,סופר כותב ספר,אני כותב למגרה,מה זה עושה ממני?
אם יש דבר שהתמדתי בחיים זה להתחיל,לא להמשיך,לא לסיים,אבל
להתחיל התחלתי הרבה,גם לסיפור הזה הצלחתי לעשות שתי
התחלות,אפילו שלוש,אם מחשיבים את הטיזר.

את ההתחלה הכי ארוכה שלי שכבר כמעט הפכה לספר עשיתי לפני
שנתיים והיא נמשכה כמעט שנה,בסוף התיאשתי אחרי משהו כמו 60
עמודים,זאת היתה אוטוביוגרפיה הומוריסטית/פילוסופית/רומנטית
משהו
היה בה הכל ואחר כך הבנתי שזה היה כלום.
אז עכשיו תשאלו מאיפה בה הטיזר,אל תאמינו לפרסומאים כל מילה
שניה שקר,אבל אני לא פרסומאי,בקושי סופר,מקסימום כתבן
(אבלnotepad (בדיחה של אנשי מחשבים שגם כותבים))
אז (וכאן מגיעה השורה מהטיזר:)תמיד חלמתי להיות אתגר,קרת נתפס
אצלי כאתגר מעניין,אבל (וכאן מגיעה אכזבה קלה) לא הצלחתי,ואני
מאשים את משרד הפנים,למה שאני אקח את האחריות?
אז בגללם לא נהייתי אתגר,אז נשאר לי רק לקבל ממנו השראה.
רק שתגיע כבר,שתגיע....