היא נראת כמו אותה הדרך
הדרך שבלתי נראת התבהרה,
ופניה אושר.
היא נבחנת כמו הרוח
סטה מצד לצד, מטוב לרע, ותמיד לאותה הנגיעה.
היא מרגישה כאיבוד חושים מסוים,
כגורם משבשי המחשבה.
היא נותנת לך אושר תוך כדי איבוד עצמך
אל תוך סערת חושי איבוד ההבנה.
כמו סיפור אהבה ישן ונשכח
האמונה שאני ואתה יהיה לעד קיים
מן אשליית קסם שנתן בי ושנתתי בך,
אחזת בי ונתת בי ידך.
הוא כחטא מתמשך שאת פניו מעלימים,
רגשות החלומות וההלוואי שבחיים.
ובכל מחשבותיי אתה הוא היחיד
הרגשת נשימתך עליי מפסיקה נשימתי.
דרכי אינם פנויות ממכשולי כאב
ליבי מותיר בי סוד אפל רועש
אהבתך רבה אך עוצמתה מוגבלת
האם בי חושקת נפשך.
הנגיעה היא אסורה אך מרגישה כתשובה
מגע שמימי כזה בפני אדם לא יתכן, לא היה.
נשיקות אלוניות. |
