[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ב ב וואילז
/
סיפור קצר

"אני לא אוהבת סיפורים קצרים", היא אומרת לי כשאנחנו עומדים
בתחנה ומחכים. קר בחוץ. אני במעיל חורף ארוך מכופתר, מחזיק כוס
קפה וספר של וונגוט. היא במעיל שחור עם כפפות אדומות וצעיף.
השיער הארוך המתולתל שלה מתבדר ברוח הקרה והיא רועדת לפרקים.
היא מגניבה אלי חיוך קטן.
פגשתי אותה בתחנה כמה דקות קודם והתחלנו לדבר. היא לא הכירה את
הסופר והתעניינה בספר. אמרתי לה שזה קובץ סיפורים קצרים שלו.
אני מרים את כוס הקפה שלי ולוקח לגימה. הקפה מחמם אותי אל מול
משב הרוח הצוננת שהתעוררה שוב. היא שבה ורועדת עד שהרוח
חולפת.
"הם מאוד פופולרים", אני עונה.
"כן, אני לא מבינה למה".
אני שותק לרגע, לוקח עוד לגימה מהקפה. היא משפשפת את שתי
הידיים שלה זו בזו כדי להתחמם.
"אני מניח שזה הדור שלנו - זה הדור שלנו שאוהב הכל מהר וקצר
ופשוט. זה הדור שלנו שלא רוצה לבזבז שבוע לקרוא ספר שלם ומעדיף
לראות את הסרט או לקרוא משהו קצר ופשוט, משהו בלי הרבה מסרים
חבויים שהגל גלוי וידוע ומהיר. הכל קצר, כי אין זמן. זה הדור
שלנו - זה דור שאין לו זמן. זה דור של דברים שזזים מהר. זה דור
שרוצה את הכל ועכשיו. פעם היה לנו מכתב שנשלח בדואר, ואחר כך
היה לנו דואר אלקטרוני, ועכשיו  - מסרים מידיים וסמס. פחות
מילים, פחות זמן. יותר מהר. זה הדור שלנו - זה דור שאין לו
זמן. זה  לעבוד בסטארט-אפ ולהתעשר במהירות, זה להתפרסם
במהירות, זה לעשות מערכות יחסים קצרות. הכל מהיר - קצר. זה
הדור שלנו - זה דור שאין לו זמן. אז גם הסיפורים קצרים".
אני לוקח עוד לגימה מהקפה לחמם את הגרון שהתייבש קצת. היא
מכניסה ידיים לכיסים.
"אתה יודע למה אני לא אוהבת סיפורים קצרים?" היא שואלת תוך
שהיא מביטה לעבר הכביש. אני שותק.
"אני לא אוהבת סיפורים קצרים כי הדמויות שם חלולות. אין להן
עומק. אין להן עבר ואין להן עתיד ועד שלומדים להכיר אותן הן
כבר נעלמות. נשכחות. הן מופיעות להן משום מקום ומתנדפות חזרה
כמו שבאו בלי שלמדת דבר עליהן. זה לא אמיתי בעיניי. בספר, כמו
בחיים, לדמויות יש עומק. יש להן היסטוריה, יש להן מחשבות,
שאיפות ורצונות. אפשר להתחבר אליהן, אפשר להזדהות איתן, אפשר
לחיות אותן. כמו בחיים האמיתיים. כמו אנשים אמיתיים".
היא מסובבת אלי את הראש.
"אתה מבין למה אני מתכוונת?"
אני מהנהן ולוקח עוד לגימה מהקפה בזמן שאוטובוס עוצר בתחנה.
"זה האוטובוס שלי", היא אומרת "אז... נתראה".
כשהיא נעלמת לתוך האוטובוס אני יודע שלא אראה אותה לעד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
נא להתעלם מן
המשפט הזה.

מוגש מטעם
האגודה למניעת
פרדוקסים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/7/06 11:11
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ב ב וואילז

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה