בשעת בוקר מוקדמת, כשעה אחרי הזריחה, עצר נהג משאית את משאיתו
הענקית על הפסים הלבנים בהתפצלות מחלף בכביש המהיר מצפון הארץ
לדרומה. הוא נראה בשנות ה-40 המאוחרות, פרצופו רציני להחריד.
אולי מאדישות, אולי מעייפות.
התנועה הייתה דלילה, אופיינית לשעה זו של יום עבודה. כבישים
אלו בנויים להכיל את העומס דווקא בימי התיירות, ולא מנוצלים
לשיא תפוקתם בימות השבוע.
שעת בוקר מוקדמת היא מושג יחסי, שנראה כאילו לא חל על נהג
המשאית. ניתן להניח שזוהי לו שעת אמצע יום העבודה, ולפי מיקומו
היחסי בקצה הצפוני של הארץ, וטבע עבודת ההובלה (הלוך וחזור)
סביר שהחל את דרכו חזרה. ליאותו בולטת אל מול שאר הפרצופים
הרחוצים הרעננים החולפים במהירות משני צידי המשאית.
חדשות הבוקר נשמעות ברדיו, בטון המתיימר לחדש ("חדשות") לאלו
שאך התעוררו את מה שארע בשעות הלילה האחרונות שבילו מנותקים,
בשינה. אך אלו שנותרו בהכרה בשעות אלו, כדוגמת נהג המשאית, לא
יפותו בקלות כזו - הם עקבו ברצף אחר הקולות, החוזרים על עצמם
בפרקי זמן קצובים, ויודעים שמה שהיה הוא שיהיה, הוא שישנו.
החדשות אינן מחדשות לנהג המשאית.
הוא לבוש נעלי ספורט לבנות, מכנס ג'ינס וחולצת טריקו קצרה
כחולה, עם הדפס פרסומת צהוב של מוסך.
נהג המשאית עצר את המשאית וירד ממנה בביטחון כזה המעיד על סיבה
טובה לעצירה. אם תבוא משטרה ידע מה לענות.
בכלל, בסביבה זו של כבישים ומכוניות נראה שהוא מרגיש בנוח. לא
בטוח שהיה נינוח כל כך במוזיאון, לדוגמה. ניתן להניח שהיה יכול
להיות הפוך אם היה משקיע את אותו הזמן שהשקיע במשאית,
במוזיאון, או בכל סביבה אחרת, אך כנראה שסביבה זו הייתה זמינה
יותר עבורו בשלבים הקובעים.
בטוח שידע איך לדבר עם נהגים, לכוון, להסביר, לתקן, לקלל
ולהתווכח, גם עם משטרה. הוא לא מהיום ולא מאתמול בעסק הזה. כבר
לא משנה איך התחיל, ומבחינתו כבר אין שאלה איך יסיים. זה מה
שהוא עושה וזהו, הוא טוב בזה, מכירים אותו אנשים. היה יכול
להיות הרבה דברים אחרים, יכול להיות שהוא סמג"ד או מג"ד
במילואים, נראה איש רציני וסמכותי למרות שמסביבו אין כרגע
אנשים, רק משאית. ואולי רק על המשאית, או בזכות ובגלל המשאית
הוא כזה? קשה לומר.
הוא יורד בקפיצה מהמשאית, סוגר אחריו את הדלת. נותן נשימה קצרה
ורגועה, יריקה בשולי הגלגל הקדמי, אינו נועץ מבט באף אחד
מהנהגים החולפים, כנראה כי בעיקר אין טעם, מהירותם גבוהה מכדי
התעמקות, ונניח הוא מכיר מישהו מהם, לא יוכל אפילו לברכו
לשלום. מעבר לזה נראה שבאי מתן תשומת הלב לנהגים האחרים בכביש
הוא מתנשא קצת מעליהם, כאומר: "עכשיו התעוררתם וכבר באתם לעשות
רעש?"
הוא הולך בביטחון, בקצב איטי, רגוע, אל מאחורי המשאית ועוקף
אותה אל הצד השני, הקרוב להתפצלות היורדת מהכביש הראשי.  הוא
נעצר מאחורי הקבינה, מסתובב עם הפנים למשאית, ומשתין על
הגלגל.
הוא מביט בריכוז כלפי מטה, בתוצאה המתהווה לנגד עיניו, במשך
שניות ארוכות. המכוניות הדוהרות משני צידי המשאית לא נראות
מפריעות לריכוז שלו, למרות שכנראה עבר לצד היציאה מהמחלף, כדי
שכמות מכוניות קטנה יותר תחזה בגבו המשתין. נראה שבכל זאת,
למרות הביטחון המופגן, בחר במחסה הבטוח ביותר שיכול לקבל עבור
חוויה אינטימית זו. הוא עומד בסביבה שלו, בה יש לו יתרון על
פני רוב הנוכחים/ צופים וממשיכים, ומשתין, אולי פשוט היה צריך
דחוף (הוא קרוב לגיל הבעיות בערמונית), ואולי הוא קצת מוחצן,
ומעדיף, מי יודע, אולי כל בוקר, להשתין בסביבה הומה ואלמונית,
בחסות המשאית. לבד הוא בחיים לא היה משתין באמצע המחלף. המשאית
נחה לה איתנה, מנועה פועל, ממתינה, לא נעלבת, לא מאיצה, לא
תספר.
אם הייתה המשאית נעלמת בשנייה, נראה כי היה משפריץ קצת על עצמו
מכורח ההפתעה, מכסה את ענייניו, והולך, מכופף, על הכביש המהיר.
סביר שהיה בוחר ביציאה מהמחלף, ולא בדרך הראשית.