טוען, דורך, יורה.
כזה אני, נשק חצי-אוטומטי.  המטרה הושגה, מדממת לי רגשות
ומילים על כל השטיח ואני, אני רק עומד שם ומעלה עשן.  ומה
עשיתי?  רק נישקתי - נשיקה חצי אוטומטית והיא... היא נפצעה
אנושות ועכשיו מחפשת את זרועותיי למות בהן, כמו כולן.  אני
מסמיק, בוהה ברצפה, מוצא את השטיח פתאום מאוד מעניין וסופר את
החוטים שמרכיבים אותו בפעם המיליון.
פעם הייתי אחר.  פעם הייתי נשק קר, פשוט הייתי נתקע בהן, מנשק
כמו גדול, כמו סכין חדה שהייתה מפלחת את בשרן ואז הן היו
מונחות מולי מבותרות כמו שצריך.  פעם.  אבל אז אמרו לי, תתקדם.
אתה לא יכול להיות נשק קר כל החיים, כי ככה אתה חייב להתקרב
לקורבן, מגע גופני וכאלה.  מתישהו תצטרך להיות כלי זין אמיתי -
נשק חם!  אז התקדמתי.  והנה אני שוב בוהה בעוד קורבן ואני
מרגיש... מרגיש כאילו עוד חלק ממני אבד.  ההבדל בין להיות נשק
קר ונשק חם, הוא שכשאתה נשק חם, אפילו חצי-אוטומט, חלק קטן ממך
נשאר בקורבן, והולך יחד אתה למקום אחר בסופו של דבר כשהפצע
מחלים.  היה יותר טוב אילו נשארתי נשק קר, למרות המגע הקרוב
והכל.
שמעתי, שיום אחד, ימציאו נשק שפולט קרניים ואז אני אוכל לנשק
במבט שלי והן יפלו. ואז אני אוכל ממרחק להוריד אותן, ואני אוכל
להיות המלך של כל הנשקים, תותח אמיתי. קאליבר.  והן ידממו
רגשות ומילים אבל לא על השטיח שלי אלא על משהו יותר רחוק,
ופחות חשוב מבחינה סנטימנטלית.  ואז, אני לא אצטרך לדאוג
להשחיז את עצמי, או למצוא לעצמי כדורים בין נשיקה לנשיקה.
והכל יהיה טוב, לפחות עד שתיגמר לי הסוללה.
אבל עד אז, אני נשק חצי-אוטומט.  טוען, דורך, יורה.