חיים נוי / הבתולה |
הבתולה ערסלה רגליה כי תבוש במערומיה,
בעודה ניצבת מעורטלת.
היא ערגה תוך כדי אימה, בוהה
ומשתוממת מהוד ערוותו המזדקרת
מתוך חורש עבות.
אשר אמור לחדור אל תוכה -
ולהפיח בה חיים חדשים;
ולא להמיתה כפי שסברה תחילה.
מאז הבינה כי עליה להתעתד,
לקראת העיתה הקטנה שבקטנות;
אשר תהיה בעתיד לבוא ולמצות עד תום,
את חדוות הגוף על תחושותיו.
מאז אין רגליה מתערסלות,
ותשמח על איבוד בתוליה, אשר כל
שהוסיפו לה בעבר -
היה:
סומק קל ברגע הנכון.
1.1.97
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|