בעצם, זו מעין תשוקה שבוערת בתוכך ולא מוצאת מנוח. מעין
אובססיה לדבר מסוים. אני יכול לאמר בביטחון מלא כי אני - אינני
יודע גבולות. לא פעם אחת לקחתי דברים מבלי לבקש רשות, שיקרתי.
איני כזה! זה פשוט קורה. התשוקה לדבר אפל, לדבר אסור.
הרצון לשלוט ולהכניע מישהו תחתיך.
הרטט העצום שעובר דרך חוליות השדרה שלך בעוד אתה מגניב מסטיק
בזוקה אל תוך הכיס.
הפה הפעור בעוד אתה עוקב אחר נמלה עמלה עם זכוכית המגדלת שלך.
לשקר במצח נחושה.
לסכסך בין אנשים אהובים רק כדי לראותם מתפתלים בשתיקה עלובה
שקורעת אותם מבפנים.
הדם הממהר בעוד אתה רץ אחרי ילדים ברחוב חשוך ומשמיע קולות
מפלצתיים ומעוותים שיפחידו אפילו את האדם הבוגר והיבש ביותר.
להיחשף בפני נשים מבוגרות שעומדות בתור לאוטובוס ולשאול אם יש
להן גראס או חשיש.
לשחק עם אדם המאוהב בך נואשות מתחת לשולחן ואז ללכת כאילו לא
קרה דבר.
להתעלל בחתול של השכנים ואז להאשים אותו בהתעללות בחיות.
לגרום לעציץ של השכנה מקומה שניה ליפול על הכביסה של השכנה
מקומה ראשונה בעזרה נעל של שכנה מקומה שלישית.
לנשק מישהו באמצע מסיבה נשיקה לוהטת ואז לסטור לו בחוזקה
ולצרוח עליו מול כולם.
כל אלה פשוט מעבירים בי את הצמרמורת המיוחדת הזו.
היא עוברת לכל אחד בגוף ברגע אחד מסוים בחייו, ויש כאלה שמנסים
להתעלם ממנה, ואני תוהה מדוע? מדוע להחזיק את עצמך אם זה נותן
לך תחושת חירות, שחרור, סיפוק?
יש כאלה שיחשבו שאני משוגע או פסיכי.
מי אמר?
אולי הם המשוגעים ואני הנורמלי.
אולי... |