לפעמים אני מדברת לעצמי
בגלל זה אני גם כותבת
זה קצת משקיט את הבירבורים
ומחדד לעומק את ההירהורים

לפעמים כשאני חושבת
אני חושבת על כל מיני דברים ביחד
ואז בדיבור יוצא לי שצף רצף בלי דחת
ואף אחד לא מבין
מה רציתי להגיד
או בכלל, על מה לעזאזל דיברתי

זה מאוד קשה
לחיות בנפש של יוצר
שהיא קצת עמוקה
מנתחת, חושבת יותר מדי
כן, שהיא קצת מבולבלת
חיה את החיים פעמים
פעם אחת במחשבה
ואחת במציאות

אולי זה דווקא נחמד
ליצור לך עולם קטן משלך
ורוד, שחור, כסוף או סגול
מה שחביב עליך
מה שעושה לך טוב
ולתת לכל השאר "היבשים"
לחיות במציאות האפורה

תודו - זה מזל גדול, ויופי של כשרון
היכולת לקחת משהו מכוער ולהופכו ליפה תואר, או להפך.
לשמר רגע יפה - כדי לשכוח כואב

אז בעצם מתי זה בכלל קשה
לחיות עם נפש של יוצר?
כשהנפשות האחשות לא מבינות
לא קוראות בין השורות
כשזה נראה כל כך טריוויאלי
וברור מאליו
ולאחר זה מכה מאחור בזנב...

הם לא מבינים -
ואז מתגוננים
ולפעמים פוגעים

אבל אז נפש היוצר מציעה
ועל הדף הכל נכתב
ונהיה פתאום נפלא : )

         

מוקדש לכל היוצרים באשר הם...