[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נטע דה דארק
/
שיחרור

אני עצובה כי נמאס לי,כי אני לא יכולה יותר,כי לא בא  לי
לברוח, לדמם, למות.
בא לי לזרוק הכל,להגיד לעזאזל עם זה,וללכת.
ללכת למקום נידח בו לא ימצאוני, בו אני אהיה לבד, כי אני שונאת
ת'מקום הזה, את העולם המסריח הזה ,שכל שניה בו הופכת לנצח.
אני שונאת את עצמי, על שנסעתי לחו"ל, לאמריקה, עוברת ממקום
אחד
למקום אחר, נורא יותר, שונאת פה את כולם, את האמרקאים
המנופחים, עם האוכל המסריח שלהם, והבתים הקטנים, והעציצים
מפלסטיק, והשטיחונים, שחושבים שהם הכי חכמים בעולם שכולם
נחותים מהם.
אני שונאת אותם כשהם שואלים ת'שאלות המפגרות שלהם, כשהם חושבים
שאני פרמיטיבית, מראים לי עד כמה בעצם הם בורים.
אני שונאת פה את כולם.
אני שונאת ת'עולם.
אני שונאת שאני לא יכולה לישון, כשכולם כבר מזמן מעולפים, אני
שונאת להיות מדוכאת ככה סתם בלי סיבה,שונאת להיות עצובה, ולבד,
בלי אף אחד,רחוקה מכולם, גם אם אני בעצם איתם.
אני שונאת להיות מוזרה ופריקית ופסיכית ולא מובנת,ז ו שכולם
חושבים שהיא הכי נהדרת, אבל תמיד בסופו של דבר נשארת גם הכי
לבד.
זו שכולם חברים שלה, אבל בעצם אין לה חבר אמיתי אחד.
ואין לה אהבה ואין לה רומנטיקה ואין לה נקודת אור בשחור.
אני שונאת שבא לי לבכות, ובא לי לרוץ ולרוץ עד שיכאב, שהריאות
יתפוצצו והגוף ידאב, שונאת שלפעמים בא לי לדמם, ולחתוך
ת'ורידים ולראות את הדם זורם, אבל פוחדת לצאת משליטה, והרי אני
לא יכולה.
כי ככה אני, זה בגנים שלי, להיות בשליטה, להראות לכולם שאני
בסד.ר
שאני חיה, ובפנים למות כל פעם מחדש.
אני שונאת שאני מכוערת, ונחשבת טיפשה, שאנשים אותי שונאים בלי
סיבה, שונאת שההורים שלי לא מבינים, והחברים חושבים שהכל אצלי
אחלה, שבעצם הכל על הפנים.
שאני שונאת שאני כלכך חסרת כוח, ועייפה, וחסרת סבלנות, ושאני
רוצה רק לברוח לאנשהו רחוק, או אולי להסתגר בחדר שלי ולישון עד
אינסוף.
אני רוצה לעוף מכאן
לחתוך ת'ורידים
להרוס ת'עולם
לנקום בכולם
שלהם יש הכל, ולי אין כלום, שהם יפים חכמים וטובים ומלאי שמחה
ומאושרים.
ואני?
מה יש לי?
אני עצובה ומכוערת, וחסרת סבלנות, ובלי מוטיבציה, ועם רצון עז
למות.
אני שונאת ת'קנאה, שמצטברת לי בפנים, אוכלת אותי ככה כל הזמן.
אני רוצה שלווה, כזאת שאני לא יכולה להשיג, רוצה אהבה, כמו
בסרטים
שהכל בסוף מסתדר, והם מתנשקים בשקיעה, אבל מה שאני מקבלת זה
כלום.
ובסוף אני שונאת את כולם,
ואני שונאת את עצמי,          
אבל הכי הכי מכל דבר אחר,
אני שונאת שאני שונאת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מה יותר מבאס
מלקבל טלפון
בזמן שאתה עושה
ביד?



ג.און


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/10/01 16:07
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נטע דה דארק

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה