|
אולי אני קצת מתגעגע.
אולי תקרא את זה ותשלח לי הודעה במסנג'ר
ואני אסנן אותך כרגיל
אז מה בכלל הטעם בלהתגעגע אליך?
הרי בכל מקרה החלק שהכי אהבתי בך
הוא איך שאתה עוזב ברגע הנכון
ויודע להשאיר את הצד השני בהרגשה של פספוס
למרות שבעצם
ברגע שתכנס לחיי שוב
רק אחפש דרך להוציאך מהם.
אני אפילו לא מוצא טעם ב
חיפוש פאנץ' ליין נהדרת שתשאיר אותך
[או כל קורא אחר] נפעם מיכולותיי הוורבליות
זה בכלל לא עקרוני כרגע
לא משנה מה אעשה
או כמה נפוח יהיה השיער שלי
תמיד אתגמד לידך
כמו שאפרת גוש לא מעניינת אף אחד
כשדנה ברגר עומדת מטר וחצי ממנה על אותה הבמה.
קצת הזדקקתי לך שם
קצת רציתי שתהיה שם כמו פעם. |
|
|
ההתקן התוך רחמי
הראשון היה צרור
אבנים שנדחפו
במקרה לרחם של
נאקה וכך מנעו
הריון.
ואני שואל, מילא
לדחוף אבנים
לתחת של גמלים,
אבל אחר כך עוד
לספר לחבר'ה?
זוזו לסטרי,
הסטוריון |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.