יש לי תחושה שהעולם היה טוב יותר אם כולם היו רואים הכל בבז'.

צבע נייטרלי, אך עם זאת יפה - בז'.
אני יכול לשבת שעות ופשוט לומר - בז', בז',בז'...
השכנים מלמטה דופקים עם מגב על התקרה שלהם, הם חושבים שזה מזיז
לי.
אני מגביר את המוזיקה במערכת - נה לכם.
הם הזמינו את המשטרה - השוטרים נכנסים פנימה, ואני נועל אותם
באמבטיה - נראה אתכם עושים משהו עכשיו, גיחכתי לעצמי.
אני עולה לגג - עומד שם לבד.
החיים שלי לא יכלו להיות יותר מסריחים מזה - הא? צרחתי לעבר
האנשים למטה.
כל אחד עסוק בחיים שלו - לאף אחד לא אכפת.
אז קפצתי.
קפצתי זאת לא מילה, זינקתי למטה.
חבל שהבניין שאני גר בו הוא רק בן 3 קומות.
ולאף אחד לא אכפת.
אנשים נחמדים עם חלוקים לבנים באו לקחת אותי.
הם טיפלו בי יפה - דווקא.
אני נמצא בחדר נחמד וקטן, עם מיטה ושולחן קטנים.
עכשיו לכולם אכפת ממני - דואגים לי.
כשאני שוכב בלילה ובוהה בתקרה ובקירות, אני שם לב שהם בצבע
בז'.
פעם אהבתי בז' - איך יכולתי להיות כזה אידיוט?!