לאחרונה אני נתקלת בתופעה מוזרה עד מבהילה: גברים שחצו זה לא
מכבר את גיל 30, רווקים וחפים מילדים, שמחשיבים עצמם למוצלחים
(בעלי מראה מצודד, אישיות נעימה, מקצוע מבוקש וממון כלשהו)
החליטו שאם הם הגיעו עד הלום ברווקותם, אין בכוונתם "להתפשר"
אלא על בת זוג שלפחות תהייה בסטטוס זהה לשלהם (כשם שהחברה
מסביב מכתיבה להם). משום מה עושה רושם, שעניין בחירת בת זוג
הופך להיות עניין "עסקי" כמעט, בעל אינטרסים מובהקים, נטול
ספונטניות, או בחינה לעומק של אישיות הפרטנרית המבוקשת. רצוי
גם שאותה בת זוג מבוקשת תהיה צעירה מהם במספר שנים, שתהייה
יפהפייה מדהימה ובעלת נתונים בולטים (מאוד בולטים), בעלת הורים
אמידים (לפי מחשבתם: "כי אם היא יפה, היא בטח סתומה שלא הצליחה
לעשות בעצמה הרבה כסף") וכדאי מאוד שלא תחתור למיסוד הזוגיות
לפחות בחמש השנים הקרובות (אחרי חמש שנים הם כבר יחליפו אותה
במודל צעיר יותר וחסר בקשות מפחידות כאלה).

למה אני מספרת לכם את זה?
מעשה שהיה כך היה (לפי יומיים בדיוק): רונית, חברתו של אחי,
שמאסה לראותי ברווקותי המזהרת ומזמזמת באזני תדיר שאני חייבת
למצוא מישהו איכותי (כמוני), הציע להכיר לי מישהו. שימו לב:
בחתונה שנכחה בה, פגשה בבחור רווק, שהוא החבר הכי טוב של החתן,
שאחותו של החתן היא החברה הכי טובה של החברה שלה. הבנתם את זה?
ומה קושר בין שנינו? יפה - שנינו רווקים.

מספר הטלפון שלי הועבר אחר כבוד לאותו בחור, שעל מעלותיו הרבים
סיפרו לי רבות. כעבור יום מתקשר אלי הבחור בשעת צהריים, בעודי
בעבודה. מנומסת עד כמה שניתן (ותאמינו לי שבשעת לחץ בעבודה
אצלי אין הרבה נימוסים), ביקשתי ממנו לשוחח עמי בשעות הערב.
בערב התברר הבחור בשיחה קצרה כ"משהו טוב": רווק בן 30, מנומס,
נראה טוב, בעל מקצוע מבוקש ועובד בחברת היי-טק, גר ברמה"ש,
ממשפחה טובה. נו, אין מה לומר, בהחלט נשמע מעניין ומבטיח. היות
ומתברר תוך כדי שיחה כי שנינו חובבי ספורט, אנו מחליטים לקיים
את הפגישה הראשונה בינינו ביום למחרת, לאחר שעות העבודה,
בצעידה מהירה במסלול של פארק הירקון בת"א.

ביום למחרת מתקשר הבחור בשעה ארבע וחצי. "מתי נפגשים?" הוא
שואל בהתלהבות. "אולי נפגש בתחנת הדלק לפני פארק הירקון בדרך
נמיר?" הוא מציע.
אני מהססת מעט ועונה: "אין בעיה, רק שאני לא בטוחה שיש לי
אוטובוס לשם..."
"מה זאת אומרת?" נדהם הבחור, "מה, אין לך רכב?"
"לא", אני עונה בפשטות, "אין לי רכב."
"איך יכול להיות שאין לך רכב?" הוא ממשיך בהלם מוחלט כאילו
הודעתי לו זה עתה שאני משתמשת בסמים קשים.
אני מתחילה להרגיש קצת מושפלת, מה יש? לכל אחד חייב להיות רכב?

"אין לי רכב, מכרתי אותו לא מזמן כדי לממן לימודים," אני
מרגישה שאני מתנצלת בדברי ללא כל סיבה.
שתיקה.
"בעצם," ממשיך היצור, שכעת כבר נראה לי ממש לא מצודד, "יש לי
בכלל תור אצל הרופא ברעננה בשעה שבע וחצי," הוא משקר בלי לגמגם
בכלל, "אז בכלל זה לא מסתדר, כי עד שאת תגיעי לא יהיה לנו
מספיק זמן להיפגש...." שתיקה רועמת, "אז אולי בפעם אחרת?" הוא
מסיים את המונולוג שמוריד לו אצלי מיליון נקודות על חוסר כנות,
גבריות וג'נטלמניות.

הדהימה אותי העובדה שהאיש כלל לא טרח לפגוש אותי לפני שהשיב
פני ריקם. אולי אני יפהפייה מהממת? אולי אני אישה מבריקה
ומוכשרת? אולי החלטתי להשקיע את חסכונותיי בלימודים או ברכישת
דירה ולא ברכישת רכב? הרי על סמך שיחת טלפון אחת, הוא לא ציפה
שאספר לו על כל מעלותיי, והוא כלל לא פגש בי לפני שהחליט
שאינני מתאימה לו בשל פרט טכני שולי (בעיני) לחלוטין.

אני חושבת שרק במדינה כמו שלנו, גברים מרשים לעצמם להתייחס
לאישה בכזאת זילות: זה מתחיל מהיחס הדוחה שהם מפגינים כלפי
נשים שנוהגות בכביש, או בתפקידי מפתח בעבודה ("נו טוב, כולם
יודעים איך היא קיבלה את הג'וב הזה"), דרך העובדה המבחילה
שגברים רבים לא ישלמו את כוס הקפה ששתתה בת זוגם לדייט הראשון,
אם היא לא מצאה חן בעיניהם, ועד לתחקור בטחוני ממש שהם מרשים
לעצמם להעביר בת זוג פוטנציאלית בטלפון עוד לפני שפגשו בה
בכלל. הרי באירופה או בארה"ב, לא היה עולה על דעתו של אף גבר
להגיד לבחורה שתגיע בכוחות עצמה לפאב המקומי בו נקבעה פגישתם
הראשונה, כמו שלא יעז אף גבר שמכבד את עצמו לשאול אישה שהכיר
זה עתה, כמה היא שוקלת, כמה היא מרוויחה ובמה ההורים שלה
עוסקים. או איך זה ייתכן שהיא בת 31 ואין לה רכב... אין ספק
שדבר לא ישווה לחוצפתם של הגברים הישראלים.

אז אם אתה גבר ישראלי, שבאמת מחזיק מעצמך, חושב שאתה מוצלח,
חכם, כריזמטי, נאה, מעניין וכו' - הדבר הוא בידך. נראה אותך
מתחיל לשנות את הגישה הכל כך איומה לאישה הממוצעת הישראלית.



הערה: לפני שכל הפמיניסטיות מתנפלות עלי בצעקות חמאס, והגברים
רודפים אותי בכינויי גנאי -  עלי להבהיר שהאמור לעיל מתייחס
לגברים מסוימים בהם נתקלתי, בסיטואציות שונות, אולם בהחלט אין
להכליל את כל אוכלוסיית הגברים בקטגוריה זו. ישנם כמובן גברים
לא מעטים שבהחלט עונים על תואר הגבר הג'נטלמן, המנומס והאדיב -
הלוואי ואפגוש אי פעם אחד כזה...