להיות אני זה ללבוש שחור כל יום במשך 3 שנים
זה נעלי צבא משופשופות
זה לשמוע פינק פלויד והיהודים ואביב גפן
אבל זה גם כוורת.
זה להיות מדוכאת ולבד.
להיות פראנואידית.
לרצות לברוח.
זה ללכת לרוק עצמעות עם פלאנל משבצות או עם מעיל מאטריקס שחור
ארוך.
זה לקרוא סיפורי פנטזיה ולחלום על מוות וחורבן וקרבות.
זה להיות פעילה בחג"ס אבל בעצם לא לעשות כלום.
זה שער חום ועיניים חומות ירוקות.
זה סלידה מהשמש ועדין עם עור שזוף.
זה כאב
זה חרבות וסכינים ואולר ומסור חשמלי.
זה שינאת ימי הולדת, בעיקר שלי.
זה סמי בורקס עם בקבוק דיאט קולה.
זה כישלון מתמטי עם דמיון פרוע.
זה שחור בעניים וחוסר שינה.
זה חדר כחול עם תיקרה מלאת כוכבים זוהרים.
דרקונים.
ציניות כואבת מעורבבת עם מחלת נפש קשה.
מוזרות.
כתם שחור בעולם ציבעוני.
טיפשות, הגיון ומניפולטיביות עם חוסר סבלנות.
זה ברחה לאילת לחמישה ימים.
זה לוכד חלומות ומחברת מלאה סיפורים.
זה כאב גב וקנאקים באצבעות.
ציור (למרות שאני כישלון...).
כתיבה (למרות שאני חסרת ערך...).
שיעמום.