אוסף של תחושות קשות צפו וליוו אותי במשך כל יום הזיכרון...

האדמה הזאת ספוגה בדם אחיי.
האדמה הזאת ארורה ומקוללת יותר מכל אדם.
רגביה בוהקים באדום סמיך,
אבניה מאובקות באפר העצמות.
האדמה הזאת כפוית טובה
היא לא מחזירה אהבה לנרצחים עליה,
היא לא מגנה על המגינים עליה.
היא מפקירה את אחיי...
בשקט ושלווה היא מקבלת את הארונות,
פוערת את פיה ומחביאה את הגופות...
ולמרות הכל אוהבים אותה אני ואחיי -
אהבה עיוורת, אהבה איוולת
אהבה שגוגב מחיר יקר... יקר מדי...
האדמה הזאת ספוגה בדם, אחיי!