והנה בא הרגע,
הרגע הקצר שלפני סוף החורף,
כשהגשם כבר הולך,
מרגישים שלא יחזור.

זה הוא הרגע הזה,
שעומדים בין שתי עונות
מתרגשים לקראת העונה החדשה
חוששים לעזוב את הקודמת,
מצפים, אוגרים זכרונות אחרונים...

ואז הרוח.
אותה רוח חזקה וטהורה
לאחר סופות החול בתוכינו,
רוח מנקה, מאווררת,
רוח שכולה טוב
אותה רוח נותנת לנו דחיפה ידידותית,
עוזרת לנו לעבור את הצעד הזה
שבין פעם לעכשיו ולמחר
היא מביאה טיפות קטנות של גשם
כמו להרגיע אותנו, לנחם
כי את הגשם, את החורף,
השנה
לא נראה יותר
ואת אותה תקופה בחיים
כבר
לא נראה יותר.